קל לחיות בעינים עצומות-Vivir es fácil con los ojos cerrados-2013

סיפורו של מורה לאנגלית הנוסע לפגוש בשלהי משטרו הדיקטטורי של גנרליסימו פרנקו את מושא הערצתו ג'ון לנון הוא סיפורו של עם שלם בדרכו אל החופש.

mv5bntk4njyzmjuzm15bml5banbnxkftztgwntywmdcwmje-_v1_סרטו העדין והרגיש של דיויד טרואבה הוא ייחודי לא רק במבע הרגש שלו אלא בעיקר בשלווה הקולנועית האופפת את אמצעי המבע הקולנועיים בהם הוא עושה שימוש. אם הקולנוע הספרדי "נולד" לדעת רבים רק לאחר מותו של הדיקטטור פרנקו בשנת 1975 הרי שטראומת החיים תחת השלטון הדיקטטורי הייתה נושא שהעסיק בימאים ספרדיים רבים שצמחו תחת שלהי שלטונו. הבולטים שבהם הינם קרלוס סאורה ופדרו אלמדובר. שניהם חיו תחת שלטונו של פרנקו והפכו ליוצרים פעילים, כמו אמנים ספרדים רבים, רק לאחר מותו של הגנרל והמגבלות הקשות של הצנזורה הספרדית שהייתה שלוחת שלטונו באומנות.

 

יש עניין למבטו הייחודי של טרואבה על החיים תחת שלטונו של פרנקו והביקורת שהוא מביא בעיקר מכיוון שהוא שייך לבני הדור השני של יוצרים אלו, קרי יוצרים שבגרו תחת שלטון הדמוקרטיה הספרדית הצעירה, וחיי הדיקטטורה הספרדית הם מבחינתם זיכרון המסופר להם על ידי הוריהם ולא משהו אותו חוו בעצמם.

במרכז הסרט הזה עומד לפיכך המבט המשוחרר והאחרות של אותו מבט אותה מציג טרואבה. בתוך עולם הממוקם בשלהי שלטונו של פרנקו בורא טרואבה את גיבוריו: מורה לאנגלית המלמד במנזר שמרני שעם אופי החינוך בו אינו מסכים, נער צעיר המעריץ את הביטלס ונערה צעירה במצוקה, כל אלו הופכים לשותפיו למסע לפגוש את ג'ון לנון.

טרואבה נפרד מספרד של שלהי שלטון פרנקו בדרך מחוכמת. החופש הוא במבעם של האנשים הצעירים, המשכילים, אלו שרוצים לקבוע את גורלם שלהם במו ידיהם ושמדריד תהפוך בשנים שיגיעו לזירת החופש התרבותי והאינטלקטואלי שלהם.

תחת מסווה של טיול שמשי בוער אותו החופש שהם מבקשים לברוא לעצמם בחייהם העתידים ובמחשבתם. העולם, כמו הגעתו של ג'ון לנון לצלם סרט באלמריה שבספרד, השתנה. וטרואבה משתמש בחלחול האיטי של דמויות ורעיונות אל ספרד של שלהי שלטון פרנקו על מנת להציג את דעיכתה השקטה של הדיקטטורה הצבאית שתוחלף בדמוקרטיה צעירה ורעננה שכוחות תרבותיים רבים ויצריים ישלטו בה ויציגו את מאווייהם של האנשים שיוכלו לבוא לידי ביטוי.

טרואבה בוחר בז'אנר סרט המסע, שחוקיו ידועים, כל גיבוריו, לא ישובו להיות האנשים שהיו בסופו של המסע כפי שהיו בתחילתו. עולמם וחירותם תברא לאורכו של מסעם. דרך שלוש הדמויות הללו, טרואבה מציג את הרוח החופשית של ספרד, זו שהמתינה כל אותם השנים לפרוץ את דרכה אל מעל לפני השטח בעדינות ובנחישות זהים. מורכבות חייהם של גיבורי "קל לחיות בעיניים עצומות", החוקים הנוקשים תחתם הם חיים אל מול שמחת החיים המאפיינת את העם הספרדי ונחישותו לחיות את חייו, יהפכו להיות חלק מן המרכיבים של הדמוקרטיה העתידית וקולות התרבות החדשניים שהיא תביא עמה לחיי העם הספרדי. הביקורת הסמויה של טרואבה היא בעיקר על הזמן הרב שלקחת לשמחת החיים הזו לפרוץ ועל האדישות הפוליטית המפורסמת של העם הספרדי שאפשרה את שלטונו הארוך מדי של פרנקו בליבה של אירופה החופשית והמערבית.

יפיפייה עד עוצר נשימה.

חולייטה-Julieta -2016

"אני לא חושב שזה סרט עם מאפיינים מאד רגילים לאלמדובר", אמר לי שותפי לצפייה בתום ההקרנה של חולייטה, סרטו האחרון של פדרו אלמודובר וגרם לי לחשב אחורנית את מכלול האוטר של היוצר 2f211-13129505_950061095115130_641790969_nהאהוב עלי ואת מרכיביהם, רק על מנת להירגע בסיום המסע הזה, שכולל כבר עשרים סרטים על פני שלושה עשורים, אבל החיפוש הניב מסקנה ברורה: הם כולם שם. פשוט נוסף לו מרכיב אחד נוסף,אליו אגיע בהמשך, שאכן נעדר במובנים רבים עד כה ממכלול יצירתו עד כה, ובכך יופיו וייחודו.

הים, הגעגוע והדיכאון מעולם לא היו מרהיבים יותר, כתבתי לחבר אחר בסיום ההקרנה. נדמה לי שהדיכאון, הוא המרכיב החסר בתערובת האלמדוברית שהורגלנו לקבל בסרטים של אלמודובר. והוא, קשה אולי לעיכול, אבל בהחלט מרהיב ושובה. "העדרותך, ממלאה את עולמי, ומרסקת אותו" כותבת הגיבורה ומתארת מצב נתון של געגוע לאנשים ולדמויות בחיינו המשתלט עלינו לעיתים ומנהל אותם עד לעצירה מוחלטת של החלומות הראשוניים שלנו.

במרכז הסרט סיפורה של חולייטה, אהבתה, שברון לבה וגעגועייה הבלתי פוסקים לבתה שמחליטה לנתק עמה את הקשר מבלי להסביר מדוע. ובמיטב המסורת האלמודוברית, היא דמות הנעה בעולם ונותנת ליד המקרה הריימונד קארברית להניע את מסלול חייה הלא מחושב והלא תכליתי. כל שהיא מבקשת מחייה שלה, הוא לאהוב ולהיות נאהבת בחזרה, אך היא ננטשת על ידי כל דמות שהיא פוגשת ומקווה ממנה שתוכל להכיל אותה: אהובה, סביבת חייה המקצועית(בית הספר בו היא מלמדת מיתולוגיה יוונית), חבריה , בתה יחידתה, ולסיום גם נעוריה  ומראה הטוב, גם הוא נוטש אותה ומקשיח את בדידותה ואת תווי פניה.

זהו עיבוד חופשי לשלושה מסיפוריה הקצרים של הסופרת אליס מונרו, עם דגש על המילה "חופשי" שכן העלילה המלודרמטית היא תמיד כר הפעולה של הגיבור הסמוי האמיתי של אלמודובר: הלב והמסעות הרחוקים שהוא מוכן לצאת אליהם ומהם חזרה. מי שמכיר את מכלול היצירה של הגאון הקולנועי הספרדי הזה יודע שהעלילה בסרטיו היא תמיד מופרכת, ואין לה חשיבות של ממש. נשען על ז'אנר המלודרמה ההוליוודית הוא מנסה, תמיד, וכך גם הפעם ב"חולייטה" לצקת לב ורגש אמיתי בתוך מבנה עלילתי מוגזם.

גיבוריו של אלמודובר ידועים בכך שהם נסחפים כמעט תמיד אל תוך שדה המחייה שבו הם פועלים מתוך תאונה כלשהיא, ורצון אימננטי פנימי לשנות לחלוטין את מהות קיומם, ולצאת למסע שבו יוכלו למצוא מזור למכאובי הלב. כך גם הפעם. חולייטה, היא אחת מן הדמויות הקולנועיות הבודדות ביותר שכתב אלמודובר, אך בדומה לדמויות רבות אחרות בסרטיו, גם היא מוכנה לצאת למסע הזוי, לא הגיוני כמעט, על מנת למצוא רפואה לתלישות שלה בעולם. גם היא כמו מנואלה, גיבורת "הכול אודות אימא" מוכנה לשים בצד את כל רצונותיה על מנת לרצות את האחר, ולחיות את חייה שלה דרכו.

במובנים רבים מתכתב "חולייטה" עם "הכול אודות אימא", אולי המפורסם והמוערך שבין סרטיו. גם בסטרוקטורה המלודרמטית העלילתית של הסרט, וגם ברמת אמצעי המבע הקולנועי הצורני המקיפים את הגיבורה. הגיבור השותק של "חולייטה", הוא הים, בדומה לעיר ברצלונה, ב"הכול אודות אימא", יש לו תפקיד של ממש בחיי כל הגיבורים המאכלסים את "חולייטה", נוכחתו של הים בחיי כל גיבורי הסרט, החל משואן הדייג, מאהבה של חולייטה, הקובע את משכנו, עיסוקו ואף קושר את גורלו הטרגי בו, וכלה בחולייטה עצמה, שבדומה לדמויות אחרות בחייה, נמשכת אליו ולחיים לצידו, או מתרחקת ממנו בניסיון לשנות את גורלה שלה, וכלה בסוכנת הבית הנאמנה, שנוף הים הוא הנוף היחיד המקובל עליה בתוך הבית, לא נוף של חיים או אהבה משגשגת. "בפעם הראשונה זה מרגש, אבל אחר כך מתרגלים לזה בסוף" היא אומרת לחולייטה הנפעמת הצופה בים מחלונות הבית בפעם הראשונה.

הסרט הזה מציין "חזרה" של אלמודובר ליצירה כבדה, משמעותית שכל כך אהובה על מי שאוהב לאהוב אותו. אבל לחזרה הזו נוסף רובד של עיסוק נוסף, קשה לעיכול אולי, אבל הוא דומיננטי בהחלט בסרט שעוסק לא רק בחיפוש אחר מנוחה ללב שאינו יכול לשקוט, כמו מרבית גיבוריו המעורערים תמידית של אלמודובר. המרכיב החדש הוא העיסוק בדיכאון, במשמעויותיו, מקורותיו, והשלכותיו על חיינו ועל חיי הסובבים אותנו. הדקנדטיות הכרוכה בו ואיתו גם הדעיכה הרגשית שמביא איתו הדיכאון אל תוך חיינו.

הבמאי הספרדי שחגג לאחרונה 66, מתבגר, כמו גיבוריו ונדמה שהוא בוחר להוסיף הפעם אמירה אישית משלו, על אותו חיפוש אחר מזור הלב של גיבוריו, כמו מבקש לומר לצופה, בנוסף לתחומי העיסוק והחומרים הרגילים והנורמטיבים שאני עוסק בהם, אני מביא גם את פרספקטיבת הזמן ואת המכאוב של הבדידות הנפשית של גיבורי, העצבות התהומית והדיכאון על חיים שהוחמצו, או תובנה שצבר מתוכם. יתכן שזוהי בדידותו של האיש עצמו שברא אותם, כפי שהיא משתקפת באופן עדין כל כך על המסך ומכיוון שכך הסרט מקבל מימד כפול של עלילה ראשית של גיבוריו ועלילה אחורית המתקיימת ברקע באופן סוגסטיבי, זה  של יוצרו, והתובנות שצבר במהלך מסעו האומנותי לאורך השנים. היא אינה תובנה של שמחה,אך היא תובנה אמיתית, מציאותית ונוגעת מאד ללב.

מרהיב. לא להחמיץ.