על אודות elimoreno

מנהל שיווק באינטרנט וסלולאר, נחלא"י בדימוס ללא תשוקה של ממש לחזור ולגור בקיבוץ, אדבוקט ונונדיק לא קטן בנושאי זכויות יוצרים, וכן, כמובן משתדל להמשיך ולהיות גם סופר ופיזמונאי השירים שלי: אם תבוא-נינט מה שלא הספקתי לומר-רן דנקר ועילי בוטנר תראי עכשיו-שרון חזיז סוף העונה-ריטה ולמרות הכול-מאיה בוסקילה הספרים שלי: מלחמת הוופלות 1997 חצי ירח וכמה כוכבים לידו 2003 אישה מונית 2006

שלושה שלטים מחוץ לאבינג מיזורי-2017-Three Billboards Outside Ebbing, Missouri

שלושה שלטים מחוץ לאבינג מיזורי, הוא יצירת אומנות מופתית, שכוללת בתוכה לא רק שליטה באמצעי המבע הקולנועי אלא את אותו הלב והנשמה הכרוכים בקשר הייחודי בין אומנות הקולנוע לאומנויות

threebillboardsהנלוות אליה ומייצרות את אותה סינרגיה של אומנות חדשה: משחק, צילום, ובעיקר כתיבה. כתיבת תסריט קולנוע מושלם משולה למעשה אומנות נפרד, לסוגה שמחד אין לה קיום ללא מסך הצלולואיד, אך בו בעת היא מתקשה להתקיים בלעדיו כיצירת פרוזה ספרותית בעלת ערך.

נשמת אפו של הסרט המבריק, המעז והמסוגנן הזו היא הרגישות הטמונה בכתיבה הכול כך מדויקת שלו: נדמה כאילו הדמויות, על מכאוביהן והקונפליקטים שלהן קמות לתחייה על המסך בזכותה של מה שהוא כתיבה מבריקה מדויקת ומרגשת מאד.

במרכזו של הסרט דמותה של מילדרד, (פרנסס מקדורמנד) אשר איבדה את בתה בתעלומת רצח ואונס שאיש לא הצליח וכעת לא טורח לפתור. היא מחליטה לשכור בכספה הטוב שלושה שלטי לוח מודעות נטושים בהם היא מתעמתת עם המשטרה המקומית על אוזלת היד שלהם בפיענוח רצח בתה, העמדה והפעולה שהיא נוקטת, מכניסה את כל תושבי העיירה ואת המשטרה לסחרור דרמטי. האובדן, הוא אולי אחד מן הרגשות המניעים החזקים ביותר של הטבע האנושי, ודמותה של מילדרד מטלטלת את הצופה למן הרגע הראשון. זהו גם רגע הקסם שבו החיבור בין דמות הכתובה לעילא ולעילא, פוגשת את השחקן המתאים, במקרה הזה, את פרנסס מקדורמנד, אולי הכוכבת הגדולה ביותר של הכנות האמריקאית החדשה כפי שהיא באה לידי ביטוי במכלול האוטר של הופעותיה כשחקנית מהרגע הראשון בו הפציעה בסרט פארגו.

שלושה סרטים מחוץ לאבינג מיזורי עוסק באובדן, בצער, בכאב על מה שלא ניתן להשיב: אהוב, נעורים, בריאות- כל מה שיכול להילקח מאתנו ברגע אחד קצר בודד ללא התראה, מבלי שנהיה מוכנים לחיות את שארית חיינו בלעדי אותו החוסר, מה שנלקח מאתנו הרי שהוא יכול להישאר "שלנו" לכאורה- כל עוד לא נרפה ממנו גם במחשבה.

בהקשר הזה הסרט הוא כמו יצירה לירית, כואבת, מצחיקה ובעיקר אנושית באופן שקשה שלא ללכת שבי אחריה. שהרי החיים של כולנו מורכבים בדיוק מאותן פיסות אובדן כואבות שהופכות אותנו למי שאנחנו. פנינו מתכרכמים מהעצב, מהאובדן מהידיעה שלא נוכל להשיב את שאבד, לא את נעורינו, בריאותנו או אהובנו ובהקשר זה הסרט חוצה מעבר לישות הפיזית בה הוא מתקיים באבינג מיזורי, עיירה קטנה ושכוחת אל בה דרה הגיבורה ובה מתרקמת דרמת חייה.

יש כאן אנסמבל שחקנים שזו להם אחת ההופעות הטובות ביותר בקריירה שלהם, מקדרומנד עצמה, סם רקוול וודי הארלסון, כולם מוכרים ומעט נדחקו לשוליים בשנים האחרונות. בצירוף של שחקנים אלמוניים אחרים שמציגים כאן אנסמבל משחק מרגש ומטלטל, כולו מוגש על גבי חסד הכתיבה התסריטאית של הסרט העוצמתי הזה, שדמותה של מקדורמנד כאם שכולה המחפשת מזור בעולם שהתשובות בו הופכות להיות פחות ופחות מוחלטות או וודאיות, לא תשכח במהרה מן הזיכרון. שכן לכאב הלב, באמת תרופה אמתית אחת חדה ומוחלטת. לא משנה מה הם הנסיבות ומהו הוא גורלה של כל דמות נכאבת על ידי מה שאין אפשרות להשיב.

האחרים, עיון מחודש על צער אובדן וכאב- 2001- The Others

האחרים בבימוי של אלחנדרו אמנבר, נחשב על ידי רבים כאחד מתפקידיה הטובים ביותר של ניקול קידמן, ומבחינות רבות מהווה מהלך מכונן בנרטיב הכוכבות שלה. הסרט הופץ זמן קצר לאחר הצלחתו של סרט קודם של קידמן, מולאן רוז של באז לורמן, ושני הסרטים פתחו את העשור המשמעותי ביותר MV5BMTI3NjM5ODE5Ml5BMl5BanBnXkFtZTYwMzM4OTc4._V1._SY317_CR50214317_-202x300של עשור הכוכבות הגדול ביותר של קידמן, במהלכו גם זכתה בפרס האוסקר עבור הופעתה כסופרת ורג'יניה וולף בסרט השעות.  תפקידה כאם, אשר ננטשת על ידי בעלה היוצא לקרב במלחמת העולם השניה, אשר נשארה לבדה לגדל את ילדיה בבית אחוזה גדל מידות לבדה, באחד מאיי התעלה שכוחי האל שבין צרפת לאנגליה מרתק ועוצמתי.

האחרים עוסק באובדן, בצער ובכאב. וביכולת שלנו האנושית להתמודד עם חרדת הנטישה והעצב המלווה אותה. הורים הקוטלים את ילדיהם מסיבות שונות הם אחת מן התופעות החברתיות הקשות עימם מתמודדת האנושות. קל וחומר שסרט העוסק בנושא כזה נדרש לפרשנות מעניינת וייחודית על מנת לרתום אליו את הצופה להבנת האובדן והעוצמות שהוא מייצר עבור הגיבורה המרכזית שלו.

דמותה של קידמן, מקבלת החלטה שלא לחשוף את ילדיה לאור השמש עקב מה שהיא מגדירה כרגישות בלתי אפשרית לאור. אל הבית הנטוש מגיעים שלושה משרתים המפרים את האיזון היום יומי של האם האובססיבית לשליטה בכל חלק וחלק של היום יום של ילדיה.

אובססיה לשליטה היא מרכיב מרכזי בסרט הזה. משזו הולכת לאיבוד, מתפוררת אחיזתה של דמותה של קידמן בילדיה, ובעצם בחייה כולם.

האחרים הינו סרט אימה קלאסי ועונה על רבות מן ההגדרות של סרטי אימה, אך בראש ובראשנה הוא סרט אימה פסיכולוגי המבקש להסביר את שאי אפשר אולי להסביר: אובדן שפיות ורצח שאין לו מחילה(ספוילר) של אם,את הקרובים לה ביותר, זוג ילדיה-יוצאי חלציה. מבחינה זו הסרט נחשב למעז ביותר מן הבחינה התסריטאית והדרך בה הוא מטפל במושג האובדן, רגישה, נוגעת ללב ומעזה במיוחד.

הבית הנטוש לכאורה מתמלא כל הזמן בדיירים חדשים הבודקים ומערערים את השלווה לכאורה של דייריו. המתים מתערבבים עם החיים, הזיכרונות עם תקוות הקיום והשאיפות של גיבורי הסרט מהולים בכל מה שהחיים שנגדעו יכלו להציע לגיבורים, אך כשלו.

הטבע האנושי, על קשת התחושות והרגשות שהוא מציע תחת הכותרת "לאהוב", הכוללת גם את מונח הקטל, מתפרש לתוך עלילת הסרט היפיפיה הזה המשתמש בכל אמצעי המבע הקולנועי בכדי לייצר את האווירה הטעונה של הבית המתפורר ושל דמויותיו העצובות.  מזג האוויר הערפילי, גודלו של הבית ומיקומו בצומת של גורל נשכח בעיצומה של מלחמה מאפשרים לגיבורי הסרט לפעול בחופשיות יתרה בתוך מסע העצב הפרטי שלהם שהופך בעצם למסע העצב של הצופה עצמו ולמסע קתרזיס לתחושותיו שלו עצמו.

על מה אנחנו חושבים כשאנחנו מניחים את המונח אובדן לפנינו?. לאן העצב יכול להוביל אותנו והאם הוא מוצדק. בשאלות הרות משקל אלו עוסק הסרט כשאין הוא מניח בהכרח פתרון מניח את הדעת עבור הצופה, אלא את משקל המציאות בלבד.