על אודות elimoreno

מנהל שיווק באינטרנט וסלולאר, נחלא"י בדימוס ללא תשוקה של ממש לחזור ולגור בקיבוץ, אדבוקט ונונדיק לא קטן בנושאי זכויות יוצרים, וכן, כמובן משתדל להמשיך ולהיות גם סופר ופיזמונאי השירים שלי: אם תבוא-נינט מה שלא הספקתי לומר-רן דנקר ועילי בוטנר תראי עכשיו-שרון חזיז סוף העונה-ריטה ולמרות הכול-מאיה בוסקילה הספרים שלי: מלחמת הוופלות 1997 חצי ירח וכמה כוכבים לידו 2003 אישה מונית 2006

אור ירח-2016-Moonlight

יש מעט מאד רגעים' בהם הקולנוע מצליח להביא עמו אל המסך את אותם הרבדים הרגשיים אותם מצליחים להביא אליו אומנות הספרות או הציור. באותם הרגעים, אפשר לחוש את ההתרגשות של ההצלחה של האומנות הקולנוע להביא את הצופה אל העומק הרגשי אותו מביאו האומנויות האחרות ושלעיתים נדמה שהוא חסר אותן.

downloadאור ירח של ברי ג'נקינס היא יצירה מושלמת. היא מנצלת את יריעת המסך כמו בד קנבס של צייר, או לחלופין כמו סופר הבורא לעצמו ממלכה מדוייקת בה מתקיימים גיבוריו מעל דפי ספרו וגורם לנו להאמין לחלוטין לקיומם. לא מדובר רק במיומנות קולנועית, טכנאי קולנוע מושלמים, יש לא מעט היום, אבל היכולת לרגש ולטלטל את הצופה שמורה כיום רק למעטים, ג'נקינס, הוא אחד מאותם אלו המבינים את המכלול השלם של אומנות הקולנוע שאמצעי המבע שלה, המשחק והתסריט צריכים להיות בסינכרויזציה רגשית מדוייקת בינהם.

בהרבה מאד מובנים, אור ירח מצטרף למנצ'סטר ליד הים וחולק עמו את אותה השלמות הקולנועית הויזואלית והרגשית. במובנים רבים יש לא מעט קווי דמיון בין הסרטים הללו ואיכויותיהן.

יש תחושה של יאוש כבד, מהול בלא מעט רגישות בסרטו של ג'נקינס, המעלה על ידי סיפורו של צעיר שחור לאם חד הורית מכורה לסמים, המגדל את עצמו לבד בעצם ומנסה לפלס את דרכו בעולם. התחושה שהחלום האמריקאי בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות הוא בעצם סוג של פיקציה או לכל היותר שאיפה אוטופית בלתי מושגת, מעולם לא הייתה כואבת יותר כפי שהיא מכאיבה בצפייה באור ירח. האם אנחנו הופכים להיות מי שאנחנו או שאנחנו תוצר של סביבתנו ונסיבות בלתי אפשרויות הכופות את התפתחותנו הרגשית והופכת אותנו לא בהכרח למי שנועדנו להיות, אלא למי שהסביבה מתירה לנו להיות?  האם אנחנו הופכים לסך חלומותינו, או לסך המציאות ומה שהיא מתיר לנו לשמור מתוכם?

השאלה הללו מרחפות מעל סרטו של ג'נקינס לכל אורכו והן נוגעות ללב ומתוארות בעצב פיוטי של רב אמן ששולט באומנות הקולנוע ובמה שהוא רוצה לומר דרכה.

אם המצלמה נועדה לספר סיפור, הרי שהשחקנים, זוויות הצילום והתסריט המושלם של אור ירח הם האלמנטים הנעדרים נוכחים של הכוח הפיוטי של הסרט הזה. יש לא מעט רבדים ונושאי עיסוק בסרט הזה, תהליך ההתבגרות עצמו, תהליך ההתבגרות של נער שחור המגלה את מיניותו ההומוסקסואלית בסביבה שאין בה טולרנטיות והחמצה הורית המשבשת את חיי הילד לעד, כל אלו משמשים כפקטורים נוספים לדיון על החוסר בשיוויון הזדמנויות אותו "מעניקה" החברה האמריקאית לאזרחיה האפרו-אמריקאים ולמהותו של הגבר האפרו-אמריקאי המודרני, בדיון שאינו מחמיא לו תמיד.

התחושה שחייו של הנער המתבגר שווים עבור סביבתו מעט מאד, מתעצמת על ידי החלוקה התסריטאית לשלושה אזורי זמן בחייו אשר כל אחד מהם מגולם על ידי שחקן אחר, כל אחד מהם טוב כקודמו וכל אחד מהם זוכה לזמן מסך שווה כמעט, מה שמעצים את החיבור הרגשי החזק אצל הצופה.

אור ירח איננו סרט קל לעיכול ברמה הרגשית אבל צופה המוכן להתמסר אליו יגלה שהוא עובר חוויה עמוקה שתתחבר לו לנקודות של כשלון, הצלחה ותעצומות רגש אל מול מכשולים ואכזבות בחייו שלו, ובזה, כוחה של אומנות טובה ובעיקר בלתי נשכחת.

זוהי יצירה קולנועית פואטית ממש, היא דורשת מן הצופה בעיקר פתיחות רגשית והתמסרות לסיפור הקשה ולמציאות המעגלית המדכאת אשר בתוכה כלואים גיבוריה. רגעי החסד המעטים הטמונים בתוכה נוצרים יופי ואמת נדירה שקל להכיר בערכם ולנצור אותם בזכרוננו.

נדיר. לא להחמיץ!

 

יצורים ליליים-Nocturnal Animals -2016

סרט הבכורה של טום פורד, A Single Man משנת 2009, בכיכובם של קולין פירת, מתיו גוד וג'וליאן מור התברר כיצירת מופת מוקפדת, ומטלטלת מאד רגשית. מעצב האופנה הצליח להפתיע רבים MV5BMTYwMzMwMzgxNl5BMl5BanBnXkFtZTgwMTA0MTUzMDI@._V1_UX182_CR0,0,182,268_AL_בתעשיית הקולנוע שחשבו כי מדובר בעוד גחמה של מעצב אופנה כל יכול שהחליט פשוט לעשות סרט. השבחים זרמו אז מקיר לקיר וניכר כי הצפייה לסרטו החדש של פורד הייתה רבה מרגע שנודע על הפרוייקט החדש שלו, "יצורים לילים" בכיכובם של ג'ייק ג'ילנהול ואיימי אדמס.

אם בסצינת הפתיחה הבלתי נשכחת של הסרט הזה טמונה הבטחה ענקית, הרי שהיא לא מתממשת בהמשכו, והסרט נסחף לאוסף של קלישאות ואינו ממצה את הפוטנציאל הטמון באותה הברקת כותרות הפתיחה.

יש בבחירה של סיפור כפול אתגר תסריטאי גדול עבור תסריטאי הסרט, ובמקרה הזה, האולטימטביות אותה דורש פורד מעולם עיצוב שלו, ומעולמו הקולנועי, עומד לו לרועץ. הבחירה שלו להפיק, לביים וגם לכתוב את התסריט: פוגעת בסרט. קשה להתווכח ולומר כי הסרט אינו מצולם נהדר(בכל אופן טום פורד), משוחק לעילא ולעילא על ידי זוג כוכבים מוכשרים ותפקידי משנה המאויישים על ידי שחקנים מוכשרים לא פחות, אבל חוסר הניסיון של פורד כתסריטאי כל מול הפרפקציוניזם שלו עומד לו לרועץ בסרט הזה ונדמה כי המבנה התסריטאי המבולבל של הסרט הוא הקורבן ובסופו אף הצופה הייגע שלא המתייגע מן התסריט מלא החורים ומכוונתו של הבימאי.

מערכת היחסים הנגללת לצופה בין זוג גרוש הסוחב עימו סיפור פרידה נוגה, מתחברת אל העלילה הפיקטיבית של רומן אותו שולח הסופר לגרושתו לשעבר. אם נושא העל של הסרט הזה הוא פרידה והכאבים שהיא מייצרת, והנוכחות שלה בחיינו לכל אורכה, הרי שהוא מוחמץ לא מכיוון שפורד בחר בשחקנים לא טובים, אדמס וגילנגהול הם שניים מן השחקנים הטובים ביותר הפעילים היום בקולנוע האמריקאי וידועים בהתמסרות הטוטאלית שלהם לתפקידיהם. המבנה העלילתי של הסרט המקפץ מעלילת הספר הבדוי לעלילת ספר האימה מורט העצבים ששלח הסופר הוא פער בעייתי המקשה מהצופה להתרגש ולבכות את סיפור הפרידה האמיתי בין בני הזוג המוביל לכתיבת רומן האימה הפיקטבי.

העובדה שהסרט מבוסס על ספר, היא לרועץ מבחינתו של פורד שכתב את התסריט אולי מתוך אותו רצון לשלוט בכל אמצעי המבע הקולנועי אך אין ספק שכתיבה, היא הצד החלש שלו. אבל כתיבה, יודע כל בימאי מתחיל, היא נשמת אפו של הסרט ושל אומנות הקולנוע, אם היא אינה מיטבית, הסרט כולו הופך לחלש, לא ברור ולא מאתגר בעליל את הצופה.

קשה להתחרות ביכולת של פורד ליצירת מראה ויזואלי יחודיי, אחרי הכול, מדובר במעצב האופנה המוביל בעולם ולמי שנחשב כאסתטיקן חסר פשרות. במובן הזה, הסרט והאווירה המלנכולית שלו ועולם שני הצבעים שלו, יפה ושובה לב, אבל אין בכך מספיק על מנת להחזיק את הצופה בכיסאו.

השליש האחרון של הסרט במיוחד חסר את העוצמה ואת התנופה העוצמתית הדרמטית איתה החל, והפער הוא אדיר. מדובר בהחמצה של ממש עבור יוצר קולנועי שהוא הבטחה בעיקר בשל המימד האסתטי וגם הרגישות שבה הוא מטפל בדמויות. נדמה רק במקרה הזה, שמי מישהו אמר לטום פורד שהוא הבטחה, והוא פשוט האמין, ונתן לעצמו את החופש היצירתי שניתן לקבל רק מתוך צבר של עשייה ארוכת שנים באומנות הקולנוע.