חדר (2015) -Room

על שבי, אלימות ומגדר

נדמה שנושא המגדר שחדר אל תוך השדה האקדמאי בעשורים האחרונים מוצא את דרכו בשדה האומנויות ומביל לדיון ער כמעט בכל מדיום אפשרי. יצירות שעניין המובהק הינו מגדר מוצאות את דרכן גם לליבן של קוראים ולא רק צופים. ספרה של מרגרט אטווד שעובד גם לסדרה מצליחה, "סיפורה של שפחה" הביא יותר מכל את הדיון בסוגיות מגדר אל מרכז הבמה של התרבות הפופולארית ויצר שיח ער.

הסרט חדר, שהביא עימו את הזכייה בפרס השחקנית הראשית לברי לארסון בשנה בה יצא לאקרנים גם הוא עיבוד פילמאי לספר מצליח של הסופרת הקנדית, אמה דונהיו אשר עובד לתסריט והפך לאחד מן הסרטים החשובים של השנה בה שוחרר לא רק בשל הנושא הטעון שלו, חטיפתה של נערה וכליאתה למשך שנים רבות אלא בעיקר בשל זווית הדיון החברתי הנוקבת שהוא מציע בנושאים מגדריים.

בבסיסו של הסרט הקטן והמהודק מאד מן הבחינה הדרמטית עומדת אחת מן התופעות החברתיות הקשות של העידן המודרני והוא חטיפה ומסחר בבני אדם. הנערה השבויה יולדת ילד בכפייה לאדם אשר שבה אותה ואונס אותה במשך שנים רבות תוך שהוא מחזיק אותה ואת הילד הקטן שנולד בצריף מחסן בגינת ביתו הפרטי.

בפער שבין שכונת הפרברים השקטה והשלווה והזוועה המתרחשת במחסן הגינה הוא פער המבקש ללמד אותנו משהו על התרבות המודרנית ועל הקלות בה ניתן לפרוץ את ההגנה לה זוכים בני אדם לכאורה בחיים תחת העידן המודרני. מתוך הפער הזה למעשה פורצת האימה על מעשה החטיפה וההערכה לדמות ההרואית של הגיבורה אשר כנגד כל הסיכויים מצליחה לברוא עולם עבור בנה הקטן הנולד לתוך מציאות בלתי אפשרית וחסרת הגיון או עתיד.

ההתפתחויות הדרמטיות בסרט הזה לא רק מפתיעות אלא מטלטלות את הצופה ומביאות אותו לידי דיון חד ונוקב בסוגיית החופש האישי ומה קורה או עלול לקרות לנו כאשר אותו חופש נלקח מאיתנו. הנזילות של מושגים בסיסים כמו כבוד האדם וחירותו והיכולות שלנו לממש או לבצע בחירות כאשר אנו נתקלים באלימות ברוטאלית חסרת רחמים השוללת מאיתנו את החופש הזה.

יחודו של הסרט הזה הוא גם בדיון המורכב שהוא מציע לגבי מעשה ההורות, במקרה זה מעשה האימהות האמיץ וחסר הפשרות כל כך של השבויה אשר יוצרת דיסוננס(הפרדה) בין הדבר היקר לה ביותר בחייה ומה ששומר על שפיותה ומעניק לה תקווה במהלך השבי, לבין הדרך בה הגיע לחייה(בכפייה) ומעלה שאלות נוקבות גם בהקשר זה על ילדים, הדרך בה הן מגיעים לעולם ואף רומז לסוגיית ההפלות הכל כך שנויה במחלקות בארצות הברית ומציג במתכוון או שלא את מורכבויותיה.

שאלות רבות שכולן עניינן הוא התפקיד החברתי המיועד לנו בחברה על ידי המגדר שלנו גם הן צפות ועולות לאורך כל הסרט ומטלטלות את הצופה בעוצמתן ובנחיצות הדיון הפומבי שהן מעלות לגבי אלימות בחברה בכלל ואלימות בחברה כלפי נשים בעיקר אלימות כלפי נשים אשר מסיבה כזו או אחרת מוחלשות מבחינה חברתית. במקרה הזה, מדובר בכוח וברשע טהור המופעל כלפי אישה רק כי היא אישה כמו גם הדרך בה החברה תופסת את הישרדותה ואת מעשה האימהות שלה.

עוצמתו ומורכבותו של הדיון עולה שלב ומדרגה באופן מפתיע (זהירות ספוילר) דווקא כאשר היא זוכה לחופש שלה מן השובה ולדרך בה החברה מקבלת או דוחה אותה בשל חוסר יכולתה שלה עצמה להתמודד עם הזוועה המוכלת בעצם קיומה ובילדה שנולד לה כתוצאה מתהליך השבי והכפייה אשר נקלעה אליו.

שאלת הכפייה והכוח על האדם האחר והמוחלש נעדרת פעמים רבות מן הדיון על מגדר, אולי בשל עוצמתה ואולי בשל חריגותה.

אם קיימת התחושה שנשים וגברים עשו צעדים גדולים לעבר שוויון מגדרי כמו גם אוכלוסיות אחרות הרי ששאלת האלימות מעמתת חוקרים רבים עם סוגיות שהפתרון להן מורכב או לעיתים אפילו לא קיים.  יש משהו באלימות על בסיס מגדר שמשתק כל דיון אינטלקטואלי או לחלופין מעורר אותו ומקצין אותו.

קו הגבול בנושא אלימות על אף שהוא ברור ומוסכם לכאורה אינו מייצג שוויוניות בכוח הפיזי ובהבדל בין המגדרים הבא לידי ביטוי באופן הזה. חדר, מתעמת עם הסוגייה הזו באופן חסר פשרות המייצר דיון מטריד אשר ימשיך להתקיים לאורך זמן אצל מי שצופה בסרט ולא יעלם ממנו ואולי בכך גדולתו והעובדה שהוא הופך לסרט זכיר המספק חוויה שהיא רגשית ואינטלקטואלית בו בעת. זוהו אולי מקור כוחו והדרך בה ייזכר גם בעתיד.

זהו סרט מעורר מחשבה בכל אספקט שהוא, לא רק המשחק של לארסון ומי שמגלם את בנה הקטן כמו גם החוטף, אלא גם מן הבחינה הדרמטית  והתעלולים הקולנועיים שהוא נוקט על מנת להפוך את הצופה עצמו לשבוי בחדר המחסן מבלי יכולת להיחלץ ממנו. הייחודיות של הסרט הזה גורמת לו לגייס את הצופה למאבק שסכומו גדול יותר משל צפייה פאסיבית והוא למעשה הופך לשותף של ממש בשבי שלה, כמו גם במסעה המורכב להשגת החופש ולהשבת יכולותיה להשיב לה את מה שנלקח ממנה: חופש הבחירה וההחלטה על חייה.

ואת אימא שלך גם(2001)Y tu mamá también

מסע התבגרות בנוף של בחירות אל מול גורל

סרטו של מי שיהפוך לימים לבמאי עולמי מוערך, אלפונסו קוארון, הפך מייד עם צאתו לסרט פולחן אולטימטיבי ולכזה שהשמיע את קולו של דור שלם לא רק במקסיקו המפולגת חברתית בה הוא מתרחש אלא ברחבי העולם כולו וסיפק לצעירים קול אשר דרכו הם יכולים להשמיע את עצמם.

Mama_Tambien

הסרט בנוי בשתי תבניות מרכזיות, האחת, תבנית של סרט נעורים והשנייה, המרכזית יותר היא תבנית של סרט מסע על כל החוקים המרכזיים של הז'אנר, האחד דמויות הגיבורים עוברות לא רק מסע של מרחק פיזי אלא מסע התבגרות נפשי אשר ממנו יגיחו בסופו של המסע כמבוגרים אשר איכויותיו של המסע שיעברו ישנו ויעצבו את הנערים שהיו באופן שאין ממנו חזרה.

 

מסעם של שני נערים חברים טובים משתי שכבות חברתיות וסוציואקונומיות שונות, חוליו בן למשפחה ממוצעת וטנוץ, שמוצאו ממשפחה עשירה ובעלת השפעה חברתית מייצגים לא רק את ההבדלים המעמדיים הגדולים בחברה הדרום אמריקאית המקסיקנית בין אלו הנהנים מזכויות פריבילגיות לבין אלו שאין להם דבר כמעט למעט יכולותיהם והדרך בה העתיד מוסלל חברתית עבור שניהם.

לכאורה, קו המשווה העובר בין שניהם הוא הנעורים, כוח החברות המאחד את שניהם מציג תמונה של אחדות וזהות בשל גילם הצעיר והקונפליקטים שהוא מביא אך למעשה, ההבדלים בין השניים רבים משהם מוכנים יהיו להודות.

פגישה מקרית עם אישה צעירה יחסית, אך כזו שמבוגרת מהם במספר לא מבוטל של שנים סוחפת את שניהם למסע פרוע אל עבר חוף הים בחברתה של האישה, שהצטרפותה למסע הופכת אותו על פניו, מה גם שהמניע שלה להצטרפות נותר לא ברור להם בתחילה אך מערכת היחסים ההפכפכה בין השלושה הופכת למנוע הדרמטי המרכזי של הסרט.

ישנו שלל של קונפליקטים אפשריים של בני הנוערים המביא את עצמו לידי ביטוי בסרט וכל אחד ואחד מהם עומד בזכות עצמו כמו גם מלמד על האחר.

קונפליקטים של התבגרות מינית, של מציאת מקומך בעולם כמבוגר, קונפליקט של מציאת הקול האישי והאינדיבידואלי של כל אחד ואחד מהם אשר מנחה אותם בחיפוש בלתי פוסק אחר מציאת זהות.

גם נושא דמותה של האישה כמנטורית לחיים, כמי שיודעת יותר מהם בכל מובן שהוא ומוכנה לא רק לקלף את השכבות הבוסריות של התנהלותם אלא גם להדריך אותם בכל מובן שהוא בטקס החניכה שלהם לבגרות ולעצמאות.

הנערים מצליחים דרך המסע להגיע לא רק לתובנות לגבי עצמם, אלא גם לתובנות לגבי העולם ומקומם העתידי בו כמבוגרים.

גם אם השורות האלו נשמעות כצדקניות יתר על המידה, הרי שכוחו של הסרט הוא בעיקר בעובדה שהוא מעלה מורכבים בכל אחת ואחת מן השאלות שהוצבו כאן מבלי שהוא מנסה "לחנך" או לתת לצופה להבין מהי "הבחירה הנכונה", בעיקר מכיוון שבמקרה של מציאת הקול האישי האינדיבידואלי של בני הנעורים, אין באמת בחירה אחת כזו, וגיל הנעורים הוא כזה שבו אתה מרשה לעצמך לעצב את תפיסותייך, אמונותייך ולעשות בחירות שירכיבו בסופו של דבר חלקים משמעותיים מהדרך בה תחייה את חייך כמבוגר.

יחודו של הסרט הוא גם בשימוש ב voice over לכל אורכו של דמות מספר יודע כל שהוא לכאורה חיצוני לסיפור ואיננו  מייצג את אחת הדמויות בלבד כמקובל בקולנוע במקרים כאלו אלא מציע זווית מבט מבוגרת, אחראית וגם צינית לעיתים על העולם הפנימי של כל אחד ואחד מן הגיבורים כמו גם על העולם התרבותי של מקסיקו שנפרש לפני הצופים.

הסרט מותיר מקום רב לפרשנות על הקשר בין השלושה אשר מתהדק לאורך המסע תוך כדי שהוא שורד גם עימותים קשים הנובעים מתוך אותם קונפליקטים של בני נעורים ואחרים הקיימים אצל הדמויות בו.

המפתח להצלחתו של הסרט היא החופש שהוא מאפשר לא רק לדמויותיו ולגיבורים שלו אלא גם בהצלחה לייצר את אותו הלך מחשבתי אצל הצופה שמוצא בו לא רק נקודות השקה והזדהות לחייו שלו אלא הופך גם לחלק פעיל במסע ובסוד הגדול והכמוס של משתתפיו שאחראי להפעלת הטריגר הדרמטי של היציאה למסע כולו.

נדמה שהקשר המורכב בין התכונות האנושיות של כל אחד ואחד מאיתנו, סל הקישורים, הנסיבות החברתיות, עבר משותף עם אחר, רקע סוציואקונומי, שאיפות לעתיד אל מול מציאות נכוחה שהיא לעיתים פחות סובלנית לשאיפות העצמאיות, עומד בליבו של הסרט בצורה שהיא נגישה, חשופה מאד ומאפשרת דיון פילוסופי פתוח וליבראלי מאד במהות הפנימית העומדת בליבו של הסרט: החיפוש אחר החופש, ההגשמה העצמית והרצון להפוך לרגע אחד למי שיכולים לבחור, לנווט ולהשפיע על חיינו ללא כל מגבלה או מוסכמה חברתית.

 

מסעם של חוליו, טנוץ ולואיסה הוא מסע אישי של כל אחד ואחד מהם, כמו גם מסע משותף, השהות שלהם ביחד בתוך סביבה משתנה מזינה את חלומותיהם ושאיפותיהם של כל אחד ואחד מהם ביחד אך גם בנפרד ומנווטת כל אחד ואחד מהם אל הסוף שנקבע לו, בין אם הוא רצוי או לא. תחושת גורל חזקה אופפת את הסרט והיא זו שמספקת באופן מפתיע חלק גדול מן התחושות אותם אנו מחפשים בעצמנו מבלי לתת לזה האחרון את המשקל הסגולי הנכון בתוך חיינו, לא כל דבר מתבצע מתוך בחירה וישנם חלקים גדולים בתוך מסע ההתבגרות של חיינו אשר בסופו של דבר, נרצה או לא, יוכתבו לנו על ידי גורל הנקבע עבורנו מראש.