יהודה יוצא למלחמה-חלום הכוכבות החליף את חלום קורס הטייס

יהודה יוצא למלחמה-עיון מאוחר

הסיפא של גיבור הסרט בעלילת חייו האמתית, קשורה קשר הדוק ואף פרדוכסלי באופן מסוים ליצירה הדוקומנטרית המשובחת הזו.  גיבורה, העסוק בחלום ערכי, ההחליף את חלומו, בחלום נפוץ יותר במציאות הישראלית הנוכחית: החלום להפוך למפורסם. במובנים רבים, גיבור הסרט סותר את התפיסה 159804הראשונית של יוצרת הסרט אותו, או שהוא ממש למעשה את פוטנציאל "חוכמת הרחוב" ומצליח לזהות את ההזדמנויות המונחת לפתחו, והזיהוי הזה מאשש את טענתה של הבימאית על הייחוד שמצאה בו כאובייקט ייחודי ומרתק? על הצופה להחליט במובנים רבים לגבי קביעה זו במו ידיו.

סרטה של רויטל אורן המשויך לז'אנר הדוקומנטרי העלילתי הוא סיפורו של נער מ"הצד הלא נכון של המסילה" המגלם בתוכו סממנים רבים של הישראליות החדשה. החלום להצלחה גלום בסממנים האולטימטיביים שהחברה רואה כהצלחה, במקרה הזה, החלום להיות טייס מייצג עבור יהודה את כרטיס היציאה שלו מדימוי עצמי וחברתי נמוך הנקבע עקב הסטטוס הסוציואקונומי שלו הנתפס בעיניו, וגם על ידי הצופה כנמוך: העובדה כי יהודה הוא בן לאם חד הורית קשת יום המגדלת אותו לבדה למרות קשיי הקיום, עם אב שניכר שאיננו נמצא ממש בתמונה של גידול הילד- גורמת לצופה לאמפטיה כלפי הקושי המובנה שיש ליהודה בחייו.

דמותו של יהודה בסרט "יהודה יוצא למלחמה" היא דמות מורכבת ומעוררת מחלוקת בכמה הקשרים. ניתן לומר כי יחסה לחלומו של יהודה הינו יחס אמביוולנטי, מצד אחד היא תומכת בו ככל יכולתה, וניכר הקושי שלה ברמת ההתמודדות היום יומית הכלכלית. היא רוצה שבנה יצליח, אך מתקשה לספק מסגרת תומכת יציבה לחלומו של יהודה להפוך לטייס. בחלק מן הסצנות בסרט היא דוחקת בו לצאת לעבוד ולעזור בפרנסת המשפחה באופן שעלול לסכן את חלומו. היא תומכת בחום שהוא חום אימהי בסיסי מאד, אבל מערערת את האמונה שלו במערכות המדינה ובחלום שלו. היא מזכירה לו פעמים רבות שהיא לא עשתה צבא, ומשהו בה מעריץ מצד את חלומו של יהודה להשתלבות נורמטיבית אשר לה לא התאפשרה ובו בעת האופן בו היא מתבטאת כלפי החלום הזה והמשמעויות שלו, איננו אופן תומך. יהודה נקרע בין הקושי האמתי להפוך לטייס והאתגרים שהוא צריך לעמוד בהם על מנת להצליח וחוסר התמיכה הרגשי העקבי שלה, הוא יודע כי הוא מרכז חייה וכי היא אוהבת אותו, אך בו בעת מבין כבוגר כי היא מתקשה לספק לו הן את התמיכה הכלכלית לה הוא זקוק ויותר מכך את הראייה הרוחבית לכך שחלומו יכול לסייע לו לצאת ממעגל המצוקה החברתי בו הוא שרוי ולסמן אותו כהצלחה. דוגמאות לחוסר תמיכה: הנאום של על כך שהמדינה תיטוש אותו חוזר על עצמו בכל שלב, גם אחרי הפציעה, היא מבקרת את הוצאותיו הרבות בצבא, וחוזרת שוב ושוב על המנטרה שהמדינה, "לא תשים עליך".

אורן עוקבת בסבלנות במשך כשלוש שנים לערך אחר מושא הסרט שלה, יהודה, היא צופה בהתבגרות שלו, בהתנפצות היחסית של החלום ואחר נחישותו לצלוח את כל הקשיים האובייקטיביים של חייו. מבחינה זו הסרט ניחן בסבלנות הנדרשת מיוצר דוקומנטרי בעוד אורן עצמה שומרת על זווית אובייקטיבית ככל שניתן אל מול חלומו של גיבור סרטה. זהו מסמך תיעודי מרתק על קושי, הרצון להפוך לנורמטיבי ובו בעת הוא מצליח להציג גם זוויות שונות ומרתקות של החברה הישראלית, של שוליה ומעורר הרהורים פילוסופים על האפשרות למוביליות חברתית בישראל של שנות ה 2000 וחלום ההצלחה החמקמק של מי שאינו משויך למעמד סוציואקונומי גבוה אך בה בעת ניחן בנחישות יוצא דופן להיחלץ ממעמדו החברתי באמצעות אימוץ סמלי ההצלחה הישראלים.

יהודה לא הפך לטייס, שירותו הצבאי נקטע עקב פציעה בלתי צפויה הפוסלת אותו אף מלהמשיך ולשרת בצבא והוא משוחרר שחרור מוקדם, חלום הטיסה עם זאת, מוחלף בחלום אחר, התושייה של גיבור הסרט, והחשיפה הרבה לה זכה הובילו את יהודה להמשיך ולחפש את אור הזרקורים ולהשתתף בתוכניות ריאליטי מקומיות, הבולטת שבהן היא הסדרה הישרדות בה לקח חלק כמשתתף באחת העונות. ניתן לראות בכך המשך לא רשמי לחלום ההצלחה של יהודה, שהוחלף מחלום שיש בו תוכן ערכי, לחלום מקובע יותר בתרבות הישראלית בעשור האחרון, חלום הפרסום והעוצמה לכאורה המוענקת לאנשים והיכולות שלהם להגיע לפרסום מהיר ו"קל" באופן יחסי דרך השתתפות בתוכני ראליטי, שיהודה, בשל סיפורו והסרט, הצליח לפלס באופן יחסי את דרכו בקלות עקב רמת המוכרות שקנה לו הסרט.

אביבה אהובתי-2006-הישראלים החדשים

אביבה אהובתי, עיון מאוחר:

סרטו של שמי זרחין מציג פסיפס של ישראליות חדשה ומעודכנת. גיבוריה הם גיבורים "רגילים" לכאורה. אך בו בעת ייחודיים ויוצאי דופן. החידוש בסרטו של זרחין, לשעתו, היה העיסוק במורכבות הרגשית של חיי היום יום של גיבורים שאינם חיים בהכרח בתל אביב. מציאות חיי הפריפריה, על ההתייפייפות הקולנועית המידתית שלה, נראית אמינה ובעיקר משכנעת.

במרכז הסרט דמותה של אביבה, הלוקחת על עצמה את תפקיד של גיבורה בעל כורחה. במובנים רבים MV5BMjQzZTNjZWItZTdiMS00MzhkLTkzMGItY2U2M2Y5NDI4ZGQ4XkEyXkFqcGdeQXVyMjI5NjExNjk@._V1_UY268_CR5,0,182,268_AL_מחליפה אהובה את דמותו של הצבר המיתולוגי ההרואי ונכנסת לנעליו הגדולות אך האפשריות. הגברים בעולמה של אביבה שבורים, מפורקים וחדלי אונים. עליה לתפוס בעצמה את תפקיד ההובלה השמור לרוב בקולנוע הישראלי דווקא לדמויות הגבריות.

אם בעבר, דמותו הגברית של הצבר המיתולוגי ההרואי הובילה את הקולנוע הישראלי אל תוך אתוס מכונן של צבר כל יכול,("מצור","מבצע יונתן","הוא הלך בשדות" ועוד) שהיה צורך לשבור אותו על מנת להפוך אותו לריאלי ולמציאותי("עונת הדובדבנים","גמר גביע","חייל הלילה") הרי שזרחין מציע, לראשונה אולי, הזדמנות לראות את הנשים כחלופה ריאלית, הגיונית ובעיקר מפוכחת לצבריות החדשה. זהו החידוש המרכזי של הסרט לתפיסתי, הוא מעניק לצופה תחושה כי אל תוך החלל של הנעדרות ותחושת האימפוטנטיות האופפת את הצבר המיתולוגי ההרואי אשר סיים את תפקידו מהשחל עידן האינדיבידואליזם בקולנוע הישראלי האישי, משתחלת בקלילות מעוררת השתאות, אישה עצמאית וחזקה הבוחרת בחירות של קיום חכם, עצמאי ומלא בביטוי אישי ורחוק מסיסמאות של לאומיות, קיומה של האישה הישראלית מעוגן בתוך מציאות משפחתה, עבודתה ושאיפותיה וחלומותיה ראליים וקשורים באושרם של אלו, אך בו בעת היא מנסה לחפש הגשמה עצמית ודרך לבטא את עצמה. בעוד הגברים בסרט אבודים:

בעלה המובטל לוקה ברחמים עצמיים, בנה לוקה בבעיות נפשיות ובחוסר בגרות, הסופר החונך אותה לוקה במשבר יצירתי ובעיקר בחוסר ערכיות, אביה של אביבה עומד חסר אונים מול טירופה של רעייתו וגיסה בקנאה עיוורת וילדותו לאשתו(רותם אבוהב) האסרטיבית.

מבחינות רבות מדובר בסרט נשי, הגיבורות המרכזיות שלו הן נשים. לא רק אביבה. גם אחותה המבקשת להיכנס להריון במקביל לשליחות שהיא לוקחת על עצמה לטפח ולהעצים את הכישרון של אביבה היא דמות אסרטיבית וחזקה. אל תוך החלל של גברים שאינם תפקודיים, אימפוטנטים וחסרי כישרון של ממש וחוסר יכולת להתמודד עם שינוי, אתגרים, וקשיי היום יום שהחיים מציגים- בולטות מאד דווקא הדמויות הנשיות בסרט. זו של אביבה ואחותה, ובמובנים רבים גם האם שדעתה משובשת עליה אך היא מוצאת סוג של הגיון במציאות הפנימית שבנתה לעצמה ועד כמה שהדבר ישמע מוזר: חוסן פנימי נפשי בתוך מבנה השיגעון שלה.  אל מול כול אלו, הרי אביבה נמצאת ונוכחת ביום יום של הוויה עשירה ומלאה, הכתיבה, מהווה עבורה מקום מפלט ומזור לקשיי היום יום.

אביבה אהובתי מחזיר במובנים רבים לא רק את הפריפריה אל מרכז השיח התרבותי ציבורי, אלא שהוא גם מתכתב בחדווה עם סרטי הבורקס הישראלים. הדמויות ססגוניות, חלום השילוב של המזרחיים בישראליות צברית שתקבל אותם כשווים, מתעדכן כאן לחלום עצמאי יותר המוכן לוותר על אותו השילוב במרחב הישראלי במידה ויהיה מדובר באובדן של האינטגריטי האישי שלו ושל ערכיו. אך ערך המשפחה המזרחית האופייני כל כך לסרטי הבורקס, מודגש בו וצובע אותו בצבעים של חיות ואותנטיות.

זהו במובנים רבים לא רק סיפורה של המזרחיות הקסומה והצבעונית של אביבה ובני משפחתה ההזויים אלא גם סרט שמדגיש את החיות של החיים בפריפריה. זרחין אוהב לאהוב את טבריה והדבר ניכר בעדשת המצלמה ובססגוניות של גיבוריו שנשכחו מאחור במובן מה. הייחוד של העולם הפריפריאלי שהקולנוע הישראלי אוהב כל כך לאהוב, ניכר בעדשת המצלמה. החידוש במובנים שהזעקה לשילוב של אלו שנשארו מאחור היא במובנים רבים דו ערכית ולא חד משמעית. בעוד אחותה של אביבה ובעלה מהגרים למרכז, הרי שאביבה, המודעת מאד לסביבתה ולמעמדה בתוכה, שמחה בתוך מארג חייה. אין לה שאיפות גדולה למעט הכתיבה עצמה, וזו עבורה מהווה את הקתרזיס מחיי היום יום השוחקים.

בדומה לסרטי הבורקס, גם כאן התפקוד היום יומי של מציאות הגיבורים קשור במשלח יד פשוט יחסית. במנעד שבין עבודתה כמבשלת ועד האבטלה הממושכת של בעלה, אביבה נאלצת להתמודד עם הקושי הכלכלי היום יומי של משפחתה הנסמכת עליה, ומבחינות רבות זהו מקור האותנטיות של הסרט. החיים בפריפריה אינם זוהרים בהכרח, וזרחין מיטיב לבטא את הביקורת החברתית על חוסר השוויוניות בהזדמנויות שהמגורים בה כופים על תושביה, גיבורי סרטו.

זרחין נמשך לפנטסטי, לבלתי אפשרי ולאווירת קרנבל ססגוניות. הנגיעות הללו שלו מוכרות בסרטיו והן מאזנות בין הקושי היום יומי של גיבוריו, מציאות חייהם ושאיפותיהם ובה בעת סימנו את תחילתו של עידן מחויך ומפויס יותר בקולנוע הישראלי, עידן שבו הגיבורים, גם אם אינם שבעי רצון ממציאות חייהם היום יומיים, מצליחים להבין כי במובנים רבים, היא מקור כוחם וקסמם שלהם.