זוהי ללא ספק בעיני רבים יצירת המופת הקולנועית המשובחת והמלאה ביותר של יוצרה, לוק בסון, 
האחראי לסרטי קאלט לא מעטים, שהמוכר ביותר שבהם הוא "הכחול הגדול".
סיפור מערכת היחסים בין מחסל מקצועי, [ז'אן רנו] לילדה נטושה [נטלי פורטמן] אותה לוקח המחסל תחת חסותו בעיר ניו יורק, ומלמד אותה את סודות המקצוע, שבה את לב צופי הקולנוע בכל העולם והוא סרט אהוב עד היום שצולח את מרחק השנים הרבות מאז הפקתו בקלילות רבה גם לדורות חדשים של צופי קולנוע שלומדים לאהוב אותו.
בסון, שידע להיטים בין לאומים רבים גם לסרטים שלו בשפה הצרפתית, קיבל החלטה חכמה כאשר החליט להפיק את הסרט הזה בשפה האנגלית ולאלץ את הכוכב הקבוע שלו, ז'אן רנו, לשחק באנגלית. ההצלחה המסחרית האדירה של הסרט בכל העולם קשורה במקרה הזה גם למחסום השפה שנחצה ברגע שהחליט בסון לעבוד באנגלית ולא בצרפתית שאיפשרו לבסון להגיע לקהל רחב כמה שיותר.
יחודו של הסרט החד פעמי הזה היא בעיקר בעוגני הסיפור הדרמטי שובה הלב שלו. מעבר לעובדה שמדובר בסרט פעולה משובח במיוחד, ליבו הפועם של הסרט הוא מערכת היחסים בין שחקניו ומערכת היחסים בין הגיבור, לאון, לבין הילדה מתילדה.
מבחינות רבות היתה כאן העזה גדולה בתיאור מערכת יחסים רגשית בין גבר בוגר לבין ילדה בת שתים עשרה בלבד, שהתקיימו בה גם אלמנטים של הורות ובו בעת אלמנטים רומנטיים מרומזים באופן שעורר שערוריה גדולה עם צאתו של הסרט למסכים.
הקולנוע האירופאי בניגוד לעמיתו האמריקאי חף לחלוטין מערכי צביעות או מתחושת צורך להיות פוליטיקלי קורקט והגבולות המוסריים שלו הרבה פחות נוקשים. תיאור של רומנים בין דמויות גבריות ונשיות עם פערי גילאים בלתי אפשריים כמעט תוך כדי יצירת איקונוגרפיה מכובדת לדמות הלוליטה הקולנועית, פופולארים בקולנוע האירופאי מאד.
כאחד מן היוצרים הצרפתים ששברו תמות של מוסר או של צורה, בסון יודע שליבו הפועם של הסרט הזה היא הדואליות של מערכת היחסים ההורית/רומנטית הזו שברא.
הליהוק המבריק של נטלי פורטמן לסרט הזה אחראי לקריירה שלמה של מי שהפכה עם השנים לאחת מן הכוכבות הגדולות של הוליווד. פורטמן, שזו לה כאן הופעת הבכורה בקולנוע בסרט באורך מלא כבשה את המסך כמעט בכל סצינה בה הופיעה והוסיפה רבדים של עומק רגשי שקשה לצפות מילדה בגילה ונתנה למערכת היחסים מימד מצמרמר ומרגש.
יש בסרט הזה אלמנטים של צדק, נקמה, תחושת שליחות וחשבון נפש. מעטים הם סרטי הפעולה שנעשו בעשורים האחרונים שהם כל כך מורכבים ברמת הרבדים שהם מציגים. נדמה ש"לאון" הוא אחד מן הטובים שבהם בעיקר בשל היכולות שלו לטפל בכל כך הרבה רבדים ותחושות אנושיות בצורה מורכבת, משכנעת ואמינה, מבלי שהוא נותן לצופה תחושה שהוא צופה בסרט כבד משקל. הצפיה ב"לאון" היא מסוג המקרים הנדירים בהם סרט יכול לעבוד גם ברמה של בידור משובח נטו ובו בעת הוא מציע חווית צפיה סוגסטיבית ועמוקה הנתונה לפרשנויות רבות.
עבור כל משתתפי הסרט הזה, ז'אן רנו, נטלי פורטמן, גרי אולדמן ואחרים- היווה הסרט הזה מקפצה אדירה לקריירה. עבור בסון עצמו, סוג של מכשול. הגם שהוא ביים וכתב מאז סרטים רבים, הוא התקשה לשחזר את גודל ההישג האומנותי הכמעט בלתי מפוצח של היצירה המרגשת הזו.
