איימי-2015- Amy

דווקא את הסרט המעולה הזה, כדאי להמתין ולראות מעל מסך טלוויזיית ה HD המשובחת שלכם בסלון הבית. רבים מקטעי הווידאו המשולבים בו צולמו במצלמות וידאו ביתיות על ידי הסובבים את אימי MV5BMTQ1MzE4MTE3OF5BMl5BanBnXkFtZTgwOTcyNDM3NTE@._V1_SX214_AL_ווינהאוס במהלך השנים, והאיכות הגרעינית המקורית שלהם מתרגמת למשהו מפוקסל ומעומעם עוד יותר על מסך הקולנוע הגדול והרחב.

אבל גם הסרט הזה, שהוא יצירה רגישה, משובחת על גבול המופתית, בחייה של המטאור הפנומינאלי החד פעמי הזה שהייתה ווינהוס, גם הוא באופן סימבולי עוד חוליה בסחיטה הרגשית והכלכלית שהייתה התרבות הפופולארית במהלך חייה, והוא מוקרן על גבי המסכים בכדי למקסם את הרווחים מסיפור חייה כעוד תחנה אחת בודדת לפני הקרנתו על המסך הקטן. כפי שהיה נהוג בעצם בכל ההתייחסות של העולם למי שהייתה ולמה שהפיקה, היא נהגה מסירות לב ונפש ביחס שלה לאומנות שלה והעולם סביבה בעיקר היה עסוק במיקסום הרווחים מאותה מסירות בלתי מתפשרת אותה הפגינה.

אסף קפדיה במאי הסרט יוצר כאן סרט מוקפד, מרתק שמביא את סיפורה של כוכבת בניגוד לרצונה, מה שהיתה בדיוק ווינהוס במהלך חייה עד למותה הטראגי והוא עושה את זה ברגישות מופלאה תוך כדי שהוא בונה פאזל רגשי מדוייק הנשען על אותם קטעי תיעוד נדירים של הסובבים אותה ושימוש בקולותיהם לתיאור תחנות חייה. הצגתה כטרף קל לגברים, [כולל אביה שחגג וחי על חשבון הצלחתה הכלכלית האדירה] ,לעסקנים ולכל מי שבא עמה במגע,מתוארת במידת הקורקטיות והדיוק המרבית: כך פשוט היה. קפדיה מצרף ועורך את חלקי הפאזל שבידיו לכדי תמונה מלאה ושלמה.

יש משהו לא רק מכמיר לב בסיפור חייה של הנערה היהודייה הלונדונית המטפסת אל התהילה במעין סוג של אגביות, אלא גם משהו מרתק באופן בו היא תופסת אותה שלא לומר מתעלמת ממנה או מחשיבותה בתוך חייה.

היה ברור לכל מי ששמע את הלהיט הפורץ גבולות שלה rehab כי מדובר במשהו חד פעמי, אבל קדם לו סיפור ההצלחה הלונדוני בריטי המקומי שהייתה, לפני שנוכסה לנצח על ידי תרבות הפופ בכל העולם באמצעות ההצלחה של rehab שהביא איתו עניין והצלחה בין לאומית בעולם כולו.

קפדיה גוזר כאן דיון במשמעות התהילה כמחיר שצריך לשלם אל מול הצלחה אומנותית אל המחיר שהיא גובה מנפשו של מי שהוא אמן אמיתי, כזה שאינו מושפע באמת מחשיבותה המזוייפת של התהילה אבל זקוק לה באופן פארדוקסאלי על מנת למלא חללים ופערים בנפשו.

ווינהאוס, הייתה בעלת אישיות אוטנתטית, לא מוכפפת לכללים, או לנורמות, אלא אך ורק לליבה, והוא הטעה אותה שוב ושוב בדרך ובאופן בו ראתה את העולם ובו בעת הזין אותה לכתיבת יצירות המופת שלה. קפדיה לוקח את הצופה למסע המורכב והכל כך מרגש של נפשה העדינה והשברירית שלא יכלה לא רק להצלחה, אלא לדרך בה ביקשה לחיות את חייה באמצעות המוסיקה כאמצעי המבע היחיד.

קשה שלא להתרגש מהאופן בו מסכם את חשיבותה טוני בנט, שהיה אחד מאליליה הגדולים, ואייקון בלוז בלתי מעורער בעצמו, לדעתו, ולדעת רבים אחרים בעצם, היא הייתה לא פחות חשובה מאלה פיצ'גרלד או בילי הולידי. לו ניתן היה, הוא אומר בסרט, היה אומר לה לשמור על עצמה יותר מכיוון שלדעתו היתה "חשובה" מדי. לו היה ניתן לה הזמן להוכיח זאת, רבים נוספים אחרים היו מכירים באמת הזו על גודלה. אבל נדמה לעתים כי מנעד חייה הקצרים היה כל משך הזמן לו יכלה בעצם, וגם בתוכו הספיקה את שהיה לה לומר בדרך חד פעמית ובלתי נשכחת.

מרגש, מופתי ומדוייק. לא להחמיץ.

להתחתן עם בית חרושת לגלידה-2015-Marrying an Ice Cream Factory

יש איזו אלגנטיות שובת לב בסרטו של רני מדין החל מהרגע הראשון שלו. היא נמצאת בפער שבין ההבטחה הגדולה שבכותרת הסרט להצצה בחדרי החדרים של אחת מן המשפחות העשירות והמשפיעות בישראל לבין המציאות הפילמאית הצהובה לכאורה  שנפרשת בפניכם במשך ה 72 הדקות שלאחריה בסוג של איפוק מדוד יקי.

small_b92e8fa5d1e588bfb54e4ab6ceb1db3c
בעידן שבו עוד כפולה בעיתון או ספיישל בתוכנית "אנשים" של דרור גלוברמן שימשך עשרים דקות צהובות שלמות לכל היותר ואמור לחלץ מכם תגובה רגשית עליה הוחלט מראש, יש ב"להתחתן עם בית חרושת לגלידה" לא רק אורך נשימה, אלא בעיקר גישה אינטלקטואלית כובשת מן הרגע הראשון בהתייחסות לגיבורי הסרט ולמושא תחום העיסוק שלו.

זהו לא רק סיפור על אהבה גדולה המתאיידת, אלא דיון עקרוני, חשוף ולא צדקני ביכולת של האדם "הרגיל" לדלג מעל משוכות מוצאו הסוציואקונומי, להתחתן "נכון" ובו בעת להישאר מאושר תוך כדי שהוא גם צריך להדוף את השדים הפנימיים שלא מרפים.

זהו לא רק סיפור האהבה הנכזבת האישי של רעיה שטראוס לולול אלא סיפורה של משפחה שלמה שכבר שנים נמצאת על איזו מדוחה ציבורית ועין פוקחת ישראלית לא מפרגנת במיוחד, ואיך לא בעצם? מי לא היה רוצה להיות במובן כזה או אחר נצר לשושלת של כסף, כוח, מעמד והשפעה גדולה על החברה הישראלית. אבל מדין מצליח, באורח פשוט מופלא לא רק שלא להתחמק מכל השאלות הבוערות בייצוג של אחת ממשפחות אצולת הממון המקומיות אלא אפילו להתעמת עם הרבה מאד חן בין לא מעט אקסיומות והנחות שגויות היושבות במוחם של אנשים לגבי המשוואה הבנאלית של כסף אמור לקנות אושר או להפך?

האם באמת אפשר לקנות אהבה והאם זו בכלל שאלה שהיא רלוונטית למה שנראה שהוא סיפור חיים נורמטיבי, לא כזה שבחר לעסוק בה אלא פשוט נקלע אליה. מהזן שעלול להתרחש ואף מתרחש במשפחות רבות. אלו גיבורי סיפורו של מדין, הוא עצמו, אימו, אביו ואחיו והדרך שבה הוא בוחר לתאר אותם שובים את הלב. הכסף הגדול, הימצאתו בשפע או העדרו, המעמד אל מול חוסר המעמד, וההשפעה של מונח השייכות למשפחת שטראוס, נמצאים שם ברקע לכל אורכו כפקטור שקבע תהליכים, ברא עולמות או החריב אותם אבל מדין, שגדל לתוכו, נותן לצופה לשפוט בצורה חכמה תוך כדי שהוא מציג את פרקי סיפור האהבה הבלתי אפשרי לכאורה ואת מרקם חייו שלו בתוכם באומץ ראוי לשבח. יתכן שהזיגזג הזה בין כוח, למעמד, לכסף ולעובדה שכשהוא נוכח ביום יום של חייך גם אם לא עשית אותו או בחרת בו, נותנים איזו זווית שלווה לעשיה הדוקומנטרית המשובחת והמוקפדת הזו.

יש שני רגעים פילמאים מתוך הסרט הזה שנחרטו לי היטב מכיוון שהם מנסחים היטב את האלגנטיות שלו במה שהוא ישירות והתבוננות פנימית חסרת עקבות או הנחות. מדין מציג, בעיני לפחות, את הכול, לשיפוט הצופה: באחד מהם מצוטטת אחותו בהרצאה שהיא מעבירה, במקביל לתיעוד של צילום חגיגה משפחתית של שבט שטראוס סביב שולחן חג כלשהוא, כי הכינוי בו משתמשים במשפחתה לתיאור מעמדם של מחותנים במשפחה הוא "בשר זר" [בגרמנית יקית מתבקשת כמובן]. זהו רגע של כנות נדירה מכיוון שהוא נותן את התשובה הברורה בעליל, גם אם אתם "מתחתנים" עם כסף, זה לא אומר בהכרח שאתם הופכים לחלק מן האג'נדה העסקית המשפחתית, ובפער הזה, סיפור האהבה והבגידה הגדולה של ולול ורעיה כמו גם חייהם של כולם, מתקיימים בלית ברירה בתוך מינזסצינה שאין להם שליטה לגביה.

ברגע השני הנדיר מצולמת גם עופרה שטראוס בתוך החגיגה המשפחתית כשווה בין שווים לכאורה, כמי שמעמדה כאם המאטריכאלית החדשה שצריכה להמשיך לתחזק ולהעצים את האימפריה הכלכלית של השבט ברור לצופה כמו גם לבני המשפחה. היא לא לוקחת חלק פעיל בדיבור או באמירה כלשהיא, והמצלמה מתבוננת בה ביראת כבוד הנדרשת למי שמנהלת את העניינים. במעין סתירה לרגש הגדול שהסרט הזה מביא איתו, יש כאן שוב הצגה אלגנטית סוגסטיבית של מה שהוא הליבה הת'כלסית של כל העניין: יש כאן ברקע כבר הרבה יותר מבית חרושת לגלידה, תרצו או לא תרצו.

56531-604x475 (2)אין כאן מסקנות נחרצות של עוני מול עושר. אין כאן הצדקה או דטרמיניזים. יש כאן הצגה של תרבות יקית, ושל אחרות ישראלית, של עבודה קשה שקונה נסיבות חיים ושל קבלה של עושר ומה שהוא מביא עימו, לטוב ולרע. בעיקר יש כאן כנות מהזן האלגנטי באופן הצגת הדברים בצורה כובשת ומלאת יופי. כולם זוכים לדבר. לומר את דברם גם לאחר שנים רבות ממרחק הפרשה ומשמעויותיה לחיים, גם ולול וצילומי ה 8 מלימטר בהם הוא מופיע או מצלם מצליחים לענות על לא מעט שאלות במפגש של האדם "הרגיל" אל מול האחר שכוחו נשען על מעמדו או כספו.

אני מעדיף לראות בסרט הזה את הנרטיב העלילתי שלו: הצלחה, לא ללא משברים בהכרח, המבוססת על מאמץ, שאפתנות וכן, גם הרבהעבודה קשה, אהבה המבוססת על נאמנות ועל ההשלכות של התרתה של אותה הנאמנות, ועל יכולתו של האינדוודואל לשרוד מבחן שהוא לעתים גדול ממנו.

נוגע ללב, חד ועשוי באופן כובש במיוחד. הסרט משודר בערוץ יס דוקו.