אם אתם זקוקים להוכחה נוספת על עליונותו של הקולנוע הדוקומנטרי על זה העלילתי, הרי שנטושים יספק לכם אותה בנקל.
בשנת 1993 הופק סרט עלילתי בכיכובו של איתן הוק, על הסיפור הזה, לחיות, או בשמו הלועזי ALIVE, והתוצאה, על אף החומרים הדרמטיים המשובחים העלתה גיחוך והסרט כשל.

הסיפור הבלתי יאמן של קבוצת ניצולי התרסקות המטוס המפורסמת ביותר בעולם בשנת 1972 בהרי האנדים, עובד עתה לסרט דוקומנטרי חזק במיוחד, אשר לצורך הסרטתו הוטסו כל הניצולים אל מקום ההתרסקות בלווית ילדיהם ובו הם מספרים את סיפורם.

התרסקות המטוס באחד החורפים הקשים ביותר שידעה צ'ילה, הדהימה את העולם לאחר שלמרות שלאחר כעשרה ימים הופסקו החיפושים אחר הנעדרים, הרי שלאחר חודשיים בקירוב צצו מבין ההרים שנים מן הניצולים והובילו את המחלצים את שאר חבריהם אשר נשארו שם.
התדהמה לגבי יכולת ההישרדות שלהם וסיפור ההצלה המופלא התחלפה בזעזוע ומחלוקת קשה לאחר שהתגלה, כי על מנת לשרוד את החודשים הקרים באנדים, אכלו הניצולים את בשר חבריהם להתרסקות אשר נהרגו בה.

בעוד שהעיבוד ההוליוודי לסיפור עורר פרצי צחוק עזים ברגעים הדרמטיים ביותר של ההחלטה על אכילת בשר אדם הרי שקבוצת האנשים המרשימה הזו, כשהיא מתכנסת לספר על הרגע הזה עושה זאת באופן קורע לב, הגיוני ואנושי באופן מרגש במיוחד.

הבמאי נוהג עימם בעדינות ויש לו סיבה טובה, גם שלושים שנה לאחר ההתרסקות, זוהי קבוצה מגובשת מאד, אינטליגנטית מאד בעלת כושר ביטוי יוצא דופן שלא היתה שורדת את החודשים ההללו אלמלא שיתפה פעולה ואלמלא הערכים, החברות הגדולה ושותפות הגורל אותה חשו.

זהו אחד הסיפורים המרגשים ביותר על הישרדות תוך שמירה על צלם אנוש מתוך מציאות ונסיבות מזעזעות הגורמות לאובדן הצלם הזה ומעמידות במבחן כמעט כל ערך בסיסי. קניבליזציה היא אולי אחד מן הנושאים השנויים ביותר במחלוקת והסרט הזה עוצר נשימה במובן שהוא מתעד את הסיפור המופלא הזה על ההיאחזות בחיים באופן עדין מרתק וקשוב ביותר תוך כדי שהוא בוחן את התופעה הקשה הזו, שקשה לחשוב עליה לדבר עליה או להתעסק איתה מבלי לנקוט בעמדה.

אי אפשר להישאר אדיש אל מול הפנים תאבות החיים של גיבורי הסרט הזה וגם במקביל אל מול הצלקת הגדולה שכל אחד ואחד מהם נושא בעצם עד היום הזה. מרבית ניצולי הסיפור, מחלציהם וכל האחרים אשר היו מעורבים בדרמה עדיין בחיים והם מספרים את הסיפור באופן שקשה להישאר אדיש למולו.

ערכי, לא מתחסד ומומלץ ביותר.

נדמה שאין דבר עצוב ונוגע ללב יותר מאישה יפה הדועכת תוך כדי מלחמה חסרת סיכוי במחלה איומה.

פארה פוסט מי שהיתה אחד מן האייקונים הנשיים הגדולים ביותר של תרבות הפופ המודרנית, אחרי מרלין מונרו, זכורה לרבים בעיקר מהופעתה הקצרה בסידרה המלאכים של צ'ארלי שהזניקה אותה לתהילה בין לאומית, חסרת תקדים בעוצמותיה, בתוך זמן קצר.

הגם שהקריירה שלה מעולם לא הפכה למשמעותית במיוחד היא היתה ונותרה, וסביר להניח שגם תיוותר כזו לאחר מותה, אחת מן הנשים האהובות ביותר בתרבות הטלוויזיה האמריקאית. ואייקון על זמני. יופיה הדרומי הכל אמריקאי, תסרוקתה המפורסמת, חייה האישיים הסוערים ומעל לכל היותה הסמל הבולט ביותר לנשיות במהלך שנות השבעים הפכו את מעמדה המיתי לכזה שלא היה לו קשר של ממש לעשיה פילמאית וגם בשנים בהן לא עשתה דבר עדיין עניינה את הציבור האמריקאי בכל מהלכי חייה.

פוסט חלתה בסרטן בתחילת שנות האלפיים ולא הצליחה להיחלץ ממנו, למרות מאבק עיקש. בשלב מסויים תעדה את אחד מביקוריה אצל הרופאים על מנת לזכור את הנחיות הטיפול טוב יותר והתיעוד הזה הפך לתיעוד מתמשך, נוגע ללב, אמיץ וחודרני מאד של מאבקה במחלת הסרטן.

קשה לומר מילה אחת רעה על הסרט הזה כיצירה דוקומנטרית, אפשר אולי לבקר את הפופוליזים שהוא נשען עליו. אך אומץ הלב של הגיבורה שלו יוצר חוויה דוקומנטרית מרגשת של ממש. הערך המוסף של דעיכתה הפומבית הפיזית והנפשית של מי שהייתה אחת הנשים היפות והסקסיות בתבל מוסיף מימד דרמטי נוגה מאד לחלק מן התיאורים הקשים לצפייה בו.

פוסט בסופו של היום, היא עלמה דרומית פשוטה בעלת נפש מורכבת ועדינה במיוחד שנאלצת להיפרד לא רק מיופיה אלא מתאוותה האדירה לחיים. קרב המאסף הכל כך ציבורי שהיא מנהלת ללא הצלחה, לנצח את המחלה האיומה שמפשיטה אותה מכל סימן של נשיות הוא גם באופן מעוות משהו, תפקיד חייה הגדול ביותר והיא מבצעת אותו באופן שלא ישאיר איש מן הצופים בו אדיש וללא דמעה.

זוהי עשיה דוקומנטרית שנויה במחלוקת אולי בשל המרכיבים הסלבריטאיים שלה, שירתיעו חלק מן הצופים וימשכו רבים אחרים, אבל בסופו של דבר זהו סיפור מאבקה הכושל של אישה יפה ועדינה מאד אשר מפסידה בקרב על חייה באופן מעורר הערצה של ממש מבלי שהיא מוותרת ולא לרגע אחד. באופן הזה, השאירה אחריה פוסט צוואה פילמאית גדולה יותר מכל מכלול יצירותיה ובעלת ערך רב מהן.