ליאור אשכנזי

ליאור אשכנזי, יליד 1968, רמת גני במקור ובוגר בית הספר למשחק בית צבי אליו התקבל לאחר שירותו הצבאי במסגרת גדוד חייל הנח"ל המוצנח. אשכנזי סומן כמטאור עוד במהלך לימודיו בבית הספר למשחק וכבר בשנה השלישית ללימודיו החל להופיע בהצגה מסחרית במסגרת תאטרון באר שבע בשנת 1993 בתפקיד ראשי בעוד רשמית היה סטודנט בלבד בבית הספר למשחק. אשכנזי היה מהסנוניות הראשונות של סטודנטים למשחק של בית הספר שהורשו לקחת חלק בפעילויות מסחריות בעודם סטודנטים, בדומה למיכל ינאי שגם לה היה ביקוש בעת לימודיה וסימן את העידן החדש של בית הספר שהיה ידוע עד אז במדיניות נוקשה למדי לגבי שילוב תלמידיו בשוק המסחרי בטרם סיימו את לימודיהם.

לאשכנזי קריירה ענפה במיוחד בתאטרון מאז ועד היום והוא שחקן שמזגזג בהצלחה בין הופעות בפורמט הבמה לבין הפורמט הקולנועי ובעיקר הטלוויזיוני.

אחרי הופעות בתפקידים קטנים בהפקות טלוויזיה, כגון זינזאנה, הפוך ופלורנטין,הגיעה הפריצה הגדולה של אשכנזי בשנת 2001 בסרטו של דובר קוסאשווילי, חתונה מאוחרת. הסרט היה מהפכני לזמנו וזכה להערכת הביקורת ואהדת הקהל והפך ללהיט גדול אשר סייע לבסס את מעמדו של אשכנזי כאחד מן השחקנים הפופולארים ביותר בארץ. מעבר לעובדה שמדובר ביצירה קולנועית משובחת אשר לשעתה היתה פורצת דרך, האופן בו גילם אשכנזי את דמותו של הגיבור, זאזא, אשר אינו מצליח לבחור בין אהבת חייו לבין המוסכמות החברתיות הדורשות ממנו לוותר עליה היה משכנע והופעתו על המסך הסגירה סוג של קונפליקט בין אישי חזק שמצא את ביטוי על המסך בעבודת משחק משובחת.

מכאן ואילך החלו שנות "התעסוקה" המוגברת של אשכנזי והוא מצא את עצמו מככב בשורה של תפקידים ראשיים בסרטים רבים ביניהם "מתנה משמיים" [שוב שיתוף פעולה עם דובר קוסאשווילי], "סימה וקנין מכשפה" ועוד. תפקידו הראשי בסרט "ללכת על המים" החזיר אותו לקדמת הבמה כשחקן מוביל, אך הוא שוב נדחק להופעות משנה למעט "אילי ובן", אשר לא זכה להצלחה גדולה.

אשכנזי הפך את העשור של שנת 2000 לעשור עסוק מאד, יש יאמרו אפילו עסוק מדי. הוא לא בחל בתפקידים גדולים כקטנים בסרטים טובים ובהפקות בעלות נפח סגולי קטן הרבה יותר דוגמת "השיר שלנו". נוצרה לאורך השנים תחושה שלא ניתן להימלט ממנו בין אם על המסך או על הבמה והוא הפך לאחד מן השחקנים העסוקים ביותר. חוסר היכולת או הברירה לבחור בפינצטה את התפקידים מקשה על יצירת מושג כוכבות בתעשייה בישראל ואשכנזי זכה למעט מאד תפקידים אשר הציעו לו את איכויות תפקיד הפריצה שלו ב"חתונה מאוחרת".  קשה לומר בכל זכוכית מגדלת שהיא על אשכנזי שהוא שחקן לא טוב, הוא היה ונשאר שחקן מצוין שמתפרנס ממקצועו אך חלק גדול מן הבחירות המקצועיות שלו נשאר תמוהה ברמה האומנותית לפחות.

"הערת שוליים" של יוסף סידר בשנת 2011 הייתה בחירה אומנותית מהזן שהזכיר לרבים את איכויות הופעתו ואת מעמדו בתעשיה בארץ, כמו תמיד בקריירה של אשכנזי הגיע אחריה בחירה מהזן התמוהה והשתתפותו בעיבוד הישראלי של "נשואים פלוס" בסמוך מאד להשתתפותו בהערת שוליים המוערך מציירת את אותה התנועה של אשכנזי המוצא בתעשייה בארץ ביטוי אומנותי בצמידות לפרנסה של ממש. בחירה המכלכלת את סך בחירותיו ונדמה שהיא יותר מהכול אחראית בסופו של דבר על מכלות האוטר האומנותי של הקריירה שלו שנדמית לעיתים חסרת קוהרנטיות של ממש או שהיא כפי שיאמרו אחרים, מראה תעשיית הקולנוע הישראלית בעצם.

פיי דונואווי-Faye Dunaway

פיי דורותי דאנאוויי נולדה בארצות הברית אך את חייה בילתה בערים שונות ברחבי ארצות הברית בדומה לילדים רבים של אנשי צבע הקבע האמריקאי שהוריהם החליפו בסיסים שונים ברחבי היבשת.

היא בוגרת החוג לתיאטרון של אוניברסיטת בוסטון באוניברסיטת פלורידה והחלה את דרכה בהפקות אוף ברודווי.

 

 

זמן קצר לאחר שחוגי הביקורות שמו אליה לב הגיעו גם ההזדמנויות הקולנועיות.  לאחר הופעות קצרות שלה בסרטים כושלים הגיעו ההזדמנות האמיתית. דאנאווי האלמונית לוהקה לצידו של הכוכב העולה דאז וורן ביטי במה שמוגדר עד היום על ידי היסטוריונים רבים כאחד מן הסרטים הטובים ביותר שנעשו בשנות השישים, "בוני וקלייד". דאנאווי לוהקה לסרט במקריות מהזן שמייצר כוכבים לאחר שנטלי ווד סירבה לקחת בו חלק. הסרט אשר תיאר את זה קורותיהם של זוג פורעי החוק המיתולוגים אשר שוטטו ברחבי ארצות הברית בשנות השלושים של המאה היה הצלחה ביקורתית וקופתית אדירה של הבמאי ארתור פן.

הופעתה של דאנאווי בסרט היתה חד פעמית ממש. מיניותה הכובשת והמרוחקת והדמיון הרב של לברז'יט בארדו סייעו להולדתה של כוכבת אמיתית בן רגע.

שנות השבעים אשר באו בעקבותיהן היו העשור החשוב ביותר בקריירה של דאנאווי. היא השתתפה בשורה ארוכה של סרטים, מרביתם הפקות מרכזיות ומצויינות של האולפנים הגדולים והפכה לאחת מן הכוכבות החשובות והגדולות של אותו עשור. סרטים כמו "רשות שידור" עליו אף זכתה בפרס האוסקר או סרט נוסף של ארתור פן "איש קטן גדול" בכיכובו של דסטין הופמן, ביססו את מעמדה ומרבית הסרטים בהם השתתפה הצליחו מאד גם בקופות. יצירת המופת שלה בעיני רבים באותו עשור היא הפקתו של רומן פולנסקי, "צ'ינה טאון", שם שיחקה דמות אניגמטית וטראגית במיוחד.

 

דאנאווי בעשור של תהילה נהנתה משילוב של הופעה חיצונית יוצאת דופן, היא אחת מן הנשים היפות והמעניינות שראה המסך הגדול. תווי פניה הברורים ועצמות הלחיים הגבוהות שלה סייעו לה לייצר פרסונה מובחנת וקלה לזיהוי.

כשחקנית היא נחנה בחושים אינסטקטיבים טובים במיוחד וגילמה רבים מתפקידיה ברגישות גבוהה במיוחד שזכתה להערכה.

העשור של שנות השמונים נפתח עבורה בבחירה בעייתית במיוחד, השתתפותה בסרט "אימא יקרה" המבוסס על חייה של כוכבת הקולנוע האגדית ג'ואן קרופורד הוגדרה עלי ידי רבים כבעייתית. הגם שהסרט הפך לסרט פולחן הוא הפך לכזה בשל איכויותיו הבעיתיות והופעתה הגרוטסקית במיוחד של דאנאווי. באופן מעניין יש משהו מאד רפלקסיבי בהופעתה של הסרט הזה, דאנאווי מגלמת בשיא תהילתה את האופן בו כוכבת קולנוע גדולה דועכת מבלי לדעת שהיא עצמה, ניצבת בפני גורל דומה. דאנאווי עצמה משתפת פעולה עם המיתוס סביב מעמדו האיקונוגרפי של הסרט דווקא מכיוון שהיא מתעבת את הופעתה בו ואת הסרטעצמו והיא צוטטה כמי שרואה ב"אימא יקרה" כבחירה אומללה אשר אחראית בצורה ישירה לחורבן הקריירה שלה. היא מסרבת עד היום לשתף פעולה בראיונות לגביו ואינה מוכנה להתייחס אליו. היא הבהירה כי אינה גאה בו וכי לא מדובר בתקופה טובה בחייה.

שנות השמונים מצאו את דאנאווי בעידן דימדומים של ממש, הגם שהמשיכה לקבל תפקידים ראשיים, איכות התפקידים והסרטים בהם הופיעה התדרדרו מאד. יוצאת דופן הייתה הופעתה בשנת 1987 לצידו של מיקי רורק בסרט "עכבר הברים".

על דאנאווי נאמר פעמים רבות על ידי בימאים שהעריכו אותה, כארתור פן ואחרים, כי הזמן שבוא היא מבלה בחדר האיפור טרם יציאתה לסט הצילומים ממושך מדי והיה מוטב לה להשקיע את האנרגיות שלה במקומות אחרים. אבל באופן מסוים גם הפחד הזה של דאנוואי מאובדן הופעתה החיצונית ברור, עם דעיכתו של המראה המפורסם שלה דעכה גם הקריירה ושורה של ניתוחים פלאסטיים כושלים לא היטיבה עם הפוביה הזו שלה.

דאנוואי היא אגדה קולנועית של ממש והגם שאיבדה את מעמד הבכורה שלה ככוכבת קולנוע גדולה היא עדין מבוקשת מאד לתפקידים קטנים בהפקות מרכזיות, והופעות אורח בסדרות טלוויזיה. ["האנטומיה של גרי" ועוד].  שנות האלפיים לא הטיבו עם השחקנית הזו מן הבחינה האישית,היא פוטרה בבושת פנים על ידי אנדרו לויד וובר אשר שכר אותה לצורך הפקת המיוזקאל "שדרות סאנסט" בברודווי ואף מצאה את עצמה בסכסוך עם בעל דירה שהשכירה במנהטן שאיים לפנותה.

הקריירה של דאנאווי היא אחת מן הקריירות המרשימות שידעה שחקנית בהוליווד, במשך עשור אחד תמים לפחות היא הייתה אחת מן הדמויות הנשיות המובילות והספיקה לשחק בסרטים משובחים במיוחד, ביחד עם ג'ין פונדה ואחרות, הייתה אחראית במו ידיה לעיצוב פניו של הקולנוע האמריקאי בשנות השבעים על ההעזה האומנותית שהחלה להיות גלומה בו. דאנאווי מבחינות רבות מגלמת את החדשות וההעזה של שנות השבעים במו פניה שלה.

יש לה בן אחד אשר עובדת היותו מאומץ הוסתרה במשך שנים והיא חיה בשנים האחרונות מרבית זמנה בניו יורק.