זהו ללא ספק אחד מן הסרטים הטובים ביותר של העשור הראשון של שנת 2000.
סרטו של פול האגיס הוא חוויה משכרת של קולנוע איכותי, מדויק, רגיש ועוצמתי והוא לוקח את הצופה לחוויה של מסע נדירה ומזככת.
במה שנדמה כהומאז' מודע לסרטו של אלטמן תמונות קצרות, שהצליח לקבוע שיא רגשי קודם בעשור הקודם, בוחר האגיס במבנה הפאזל העלילתי המפורק לכאורה, אשר מתחבר לכדי תמונה כוללת בסופו של דבר ועניין, ובכך מסייע לאימפקט הרגשי החזק, המצליח להמם את הצופה עוד יותר לאחר שהחיבורים בין הדמויות המככבות בו הופכים הכרחיים לפתע ומתבקשים לכאורה.
רבות נכתב ונאמר על הניכור בעיר המלאכותית ביותר בעולם, לוס אנג'לס. בזירה שבה נדמה לרבים מחוץ לזירה האמריקאית כי מדובר בעיר ובמדינה שהיא התגלמות החלום האמריקאי על כל קשת גווניו הזוהרת, מתקיים סוג של ניכור שהוא קיצוני במידה ניכרת לאיכויות שמציע עמו החלום הזה.
לוס אנג'לס היא עיר קשה, גם מי שביקר בה יוכל לחוש בקושי ובניכור האופף אותה מבעד למה שאולי נתפס כ"איכות חיים". השמש הבלתי פוסקת בטמפרטורה הנוחה לכאורה מצליחה להתיש גם את העמידים שבתיירים, והאור הצהוב הבלתי פוסק הופך במהרה לצבע עכור שאינו מתיר מנוחה ליושביה.
נדמה שהאגיס מטיב לתפוס את גודלה, ומעל לכל את ריקנותם הרגשית של החיים בה והמאכלסים אותה. על ידי חיבור אקראי לכאורה של קבוצת דמויות, שלכל אחת מהן קו עלילה נפרד למראית עין, הוא מצליח להביא את סיפור הקיום הריק כל כך של החיים בעידן המודרני. עגל הזהב של ארצות הברית הופך בידיו המיומנות לסיפור כמעט חסר תקווה, של אנשים שדרך חייהם על האיכות הגבוהה שהם נהנים מממנה לכאורה, הוא בעצם אסונם הרגשי והנכות הגדולה שמלווה את חייהם בחוסר היכולת למלא את חייהם בתוכן של ממש. הריק הנפער בחייה של כל אחת ואחת מן הדמויות, הוא, לתפיסתו של האגיס, הלב העקר של "החלום האמריקאי". מציאות של שפע כלכלי שלא מטיבה עם האנשים הפשוטים ומשעבדת ופוצעת את אלו שיש להם אותה בעיקר מכיוון שהיא פוגעת ביכולתם לתקשר האחד עם השני.
זהו סרט של אנסבל שחקנים, שכל דמות בו בנויה בנפרד עד למפגש הדרמטי המרגש ותוך כדי הוא מציע את כמה מן הופעות המשחק הטובות ביותר שתראו כאן של כמה כוכבים שהבליחו כאן במפתיע ובמנוגד לליהוק הרגיל שלהם בדרך כלל. סנדרה בולוק רושמת לעצמה את אחד התפקידים המרגשים ביותר בקריירה שלה כעקרת בית עשירה שחייה הרגשיים על סף תהום. טנדי ניוטון כובשת בתפקיד אישה כהת עור הסובלת מהשפלה ומגזענות במקום הכי פחות צפוי ומאט דילון בתפקיד שוטר מחוספס אך טוב לב רושם כאן ללא ספק את התפקיד המורכב ביותר בקריירה שלו גם למי שזלזלו ביכולותיו.
יש בהתרסקות מראה שהיא לא רק של העיר המלוכלכת הזו, אלא יותר של העידן הזה, של העולם המודרני שבו אנו חיים, על תאוות הבצע שבו ועל הנכות הרגשית שקיימת בחוסר הקומוניקטיביות שבחיי היום יום של רבים מאיתנו במדינות המערביות. זו ככל הנראה הסיבה לסוד קסמו של הסרט הזה בעיני רבים ברחבי העולם. איכויות הצילום, העריכה המבריקה, הליהוק התסריט ויד הבימוי הבוטחת של האגיס עושות מהסרט הזה חגיגה של ממש לאוהבי קולנוע.
על אף מורכבות הצפייה בו עבור חלק מן הצופים,אורכו, ותכניו, הקהל האמריקאי נשבה בקסמו. הסרט שהופק בתקציב צנוע מאד בסטנדרטים הוליוודים של כ 6 מיליון דולר בלבד, הצליח לגרוף בקופות מעל ל 50 מיליון דולר והפך ללהיט צנוע. התרסקות,שהיה חביב הביקורות באותה השנה, היה מועמד לפרסים רבים וקטף בקלילות את פרס האוסקר לסרט הטוב ביותר לשנת 2006 ואת פרס התסריט הטוב ביותר, למרות זאת, האגיס עצמו סבל מהתעלמות בקטגוריה של פרס הבימאי.
יש משהו מממכר בצפייה בסרט הזה, הגם שהוא מציע זווית עצובה יש בו פיסות של אופטימיות זהירה וביקורת חברתית לא מהזן הצדקני אלא מהזן שיגרום לכם להביט פנימה בעיקר על האיכות הרגשית של חייכם. מומלץ במיוחד.
