החדר של מרווין-1996-Marvin's Room

כבר לפני כמה שבועות, כשתפסתי את רוברט דה נירו מתפתל על הכורסא אצל אופרה וינפרי ומדבר על "החדר של מרווין" ולצידו מריל סטריפ במה שנראה כראיון שממש מפריע לשניהם מבחינה בריאותית, הבנתי כי יש דברים בגו ואם סרבן הראיונות הנודע הזה מתפתל ככה על הכורסא במה שהוא אחת מתוכניות הבידור העממיות והפופלאריות ביותר בעולם, הרי שהסרט הזה יקר ככול הנראה מאד לליבו או לכיסו. ואכן בירור קצר מעלה כי את הסרט הפיקה חברת ההפקות של דה נירו, וכמי שהבטיח ליצר סרטים יחודיים לצד סרטי התעשיה נפוחי התקציב ועתירי הפיצפוצים דה נירו מנסה ]ומצליח[ ליצר סרט קטן ונוגע ללב. שיחודו בעיקר בעובדת המשחק המרשימה שבו.
דיאן קיטון, שהיא כבר סיפור אחר, היא אחת השחקניות המרגיזות של שני העשורים האחרונים ובעוד שמעולם לא הצלחתי לענות בכנות על השאלה "מה לא אהבת אותה באנני הוול?" ]לא![. הרי שבשלב מסוים פשוט סיווגתי אותה כשחקנית מהזן שמתרגלים אליו ומשתדלים לא להתרגז מהם כי הם פשוט מופיעים בהמון סרטים ואחרת לא נהנים. ללא ספק קיטון נחשבת כאחת השחקניות המובילות בקולנוע האמריקאי של השנים האחרונות והרפרנט של טעם טוב הנקשר בשמה אכן בר ביסוס. הבחירות הנכונות שעשתה מבחינתה בשנים האחרונות הציבו אותה במקום טוב מאד גם מבחינת ערך השוק שלה כשחקנית המושכת צופים, ובכל מקרה במקום גבוה הרבה יותר מבחינה זו ממה שאי פעם זכתה לו כשחקנית בסרטיו של וודי אלן, שטיפח אותה ללא גבול. ]ואף חיי עימה בתקופה הפוסט פארואית שלו[. "פשעים שבלב", "הסנדק 3", "ביבי בום", ו"מועדון האקסיות". היו כולם סרטים שעבדו יפה בקופה וביססו את מעמדה.
ואולם למרות האמור לעיל, קהל מעריציה היה מורכב בעיקר מאותם בוגרי "אנני הול" שאהבו לראות את קיטון שוב ושוב נועלת את נעלי הדמויות הנשים הנירוטיות, ולטעמי שלי בלבד בכל אופן, תמיד היה מדובר ברפטציה משעממת ואף מה זה מלאה לעיתים.
"חדרו של מרווין" הביא לקיטון את המועמדות לפרס שחקנית השנה בטקס האוסקר ואף שהפסידה ליריבה מכובדת כפרנסיס מקדורמנד ]"פארגו"[, הפייט שנתנה היה מרשים. בפעם הראשונה למיטב זכרוני, מגלמת קיטון אישה שטמון בה כוח רב, ומרבית הסממנים המוכרים של דמויותיה הנירוטיות נעלמו כלא היו. קיטון מגלמת רווקה מזדקנת הלוקחת אחריות מלאה על טיפול באביה החולה ודודתה הסנילית, והופכת את הטיפול בהם למרכז חייה. מחלתה חשוכת המרפא מאחדת בינה לבין אחותה ]מריל סטריפ[ עמה לא נפגשה מזה עשרים שנה, בניסיון למצוא דרכה תרומה מתאימה שאולי תציל את חייה.
המפגש מלא המשקעים בין שתי האחיות הוא הכר הדרמטי עליו נשען ציר הסרט. הניסיון להתגבר על משקעי פרידת העבר, והחיבור המחודש בין שתי האחיות שמעולם לא מצאו שפה משותפת האחת עם השניה, מספק כמה רגעים דרמטים מצויינים המשוחקים להפליא.

בעזרת צוות שחקני משנה מצוין הכולל את דה קאפריו הזעום והמקסים כהרגלו, ואת גוון ורדון בתפקיד הדודה הסנילית המכורה לאופרות סבון, ממריא הסרט הקטן והיפה הזה אל תעצומות רגש נכונות ומעל לכל אמיתיות.
ניכר שהושקעה בסרט עבודה רבה, בעיקר מכיוון עיצובן של הדמויות, והתסריט הוא אחד התסריטים המצוינים שנכתבו לסרט דרמטי שראיתי בשנים האחרונות. למרות החומרים הפשוטים לכאורה הדרמה הגדולה המולדת מתוכם תופסת את הצופה בביצים בכמה שאלות מהותיות על היכולת להעניק לאנשים אחרים מבלי לבקש תמורה. הזיקנה בכל כיעורה קיסמה וחוסר האונים שבה מוצגת בסרט באופן כנה ולא מיופיף והפתרונות המוצעים בו כוללים הכל למעט הפי אנד לא ראילסטי.
סטריפ, שאני כעיקרון שבוי שלה כבר המון זמן, מקפידה שלא לגנוב את ההצגה, ומשאירה ]לפחות מרבית הזמן[ את הבמה פנויה עבור קיטון שמנצלת כל רגע אפשרי לרגש.

אז כן, אם אני הייתי דה נירו ואני הייתי מפיק את הסרט הייתי מתפתל אפילו על הכורסא של דודו בשביל לקדם אותו והייתי גם שוקל להשתתף בתחרות האבנרים אם היו נותנים לי להשחיל כמה מילים טובות עליו.

2 תגובות על הפוסט “החדר של מרווין-1996-Marvin's Room

  1. Ou Acheter Du Cialis Moins Cher Real Viagra For Sale priligy generico - dapoxetina Baclofene Renaud De Beaurepaire

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>