המופע של טרומן-1998-The Truman Show

גם הספקנים שבנינו יאלצו להודות שמה שהיה נראה לכל הדעות כגימיק שיווקי אדיר, עם צאתו של הסרט הזה למסכים, מקבל היום איזה ניחוח מיוחד ככל שהזמן עובר לו אט אט.
קשה היה לקבל את הסרט הזה אל לב הקונצנזוס עם צאתו, בעיקר בגלל הכוכב הראשי שלו: ג'ים קארי שכיכב עד אז בעיקר בקומדיות דביליות גם אם משעשעות מאד הביא אתו מטען שלילי לתפקיד ורבים פספסו את הצפייה בו בעטיה של התדמית השלילית שהייתה אז לקרי. חדי העין הבחינו שבימאי הסרט הוא פיטר וויר, אחד היוצרים המוכשרים והנועזים של קולנוע המיין סטריים האמריקני בשנים האחרונות, הזכור בעיקר לטוב בעיקר כיוצרו של "העד" – סרט מפתח בתרבות המיין סרטים האמריקאי.
לוויר כישרון יחודי לשחק לפי כללי המשחק המקובלים ולהוציא תחת ידיו סרטים מטרידים מאד. עיון קצר בביוגרפיה הקולנועית שלו יספק את כל התשובות. "ללא פחד" "גרין קארד" "מפרץ מוסקיטו" "הקרב על גליפולי" כולם סרטים עם כוכבים גדולים, כולם קולנוע אמריקאי במיטבו וכולם קולנוע ששואל שאלות גם אם הוא עובד לפי כל הכללים המוכרים.
פיטר וויר סיפק את התירוץ המושלם לראות את הסרט הזה, ובדיעבד פתח את הדלת בעבור קרי לסוג שונה של קריירה. כזו שתתן לו את ההזדמנות להציג את כישוריו הדרמטיים. ["איש על הירח"].
בבסיס הפנטזיה הקולנועית הזו, עומדת דמותו של טרומן, ילד-איש שנולד לתוך עולם מלאכותי המתעד כל צעד וצעד שלו, ללא ידיעתו, למה שהוא תוכנית הטלוויזיה הנצפית ביותר בעולם.
הרעיון בבסיס התסריט הזה נשמע גאוני בפשטותו ויש איזו תחושה שעוברת בראש כשצופים בסרט של איך לא חשבו על זה קודם. אבל עובדה שלא חשבו. ועובדה נוספת היא שהעיבוד המבריק הזה לרעיון הפשוט כל כך הוא רלוונטי באופן מדהים לתרבות הצריכה בה אנו חיים. טרומן מייצג בו זמנית בעיני את מה שאנחנו יותר מכל בעידן התקשורת ההמונית. בובות ממוכנות, חסרות כל חוש שידרה המחפשות כיוון, גורו, מישהו להעריץ ולסמוך עליו. חוויותנו משתקפות ומתעצבות מצפייה במדיום הטלוויזיוני, גרוע מכך- השקפתנו הפוליטית והדתית גם היא יכולה לקבל חיזוק וככלל- כל מה הוא מסוכן מאד עבורנו וכל מה שהוא תרבות של המונים הוא בסופו של דבר שידור טלוויזיה אחד גדול.

נדמה שהחוויה אותה מנסה לתאר וויר בסרט היא חווית חיינו והיא מתעצמת מיום ליום. לא להפך. כולנו רואים יותר ויותר טלוויזה, וכולנו ללא יוצא דופן מושפעים ממנה יותר מבעבר. הכפר הגלובאלי המטאפורי של טרומן הוא הסלון שבו אנו צופים בטלוויזיה וממנו מגיחים למחרת למציאות חיינו היום יומית.
הסרט הזה, כמו שהוא סרטו הטוב ביותר של וויר ישאר לאורך זמן לדעתי הישגו הגדול ביותר של קרי.
כל צפייה נוספת בו מזמנת הזדמנות טובה יותר לראות את הרב גוניות והרגש הרב שהוא יוצק לתוך הדמות הצ'ארלי צ'אפלינית המודרנית הזו. פשוט תענוג.
בדומה לסינמה פארדיסו, אני נאלץ להזיל דמעה גם כאן בכל פעם שאני צופה בטרומן קד קידה בסיומו של הסרט כאשר הוא מסיים את הצגת חייו ומתחיל את חייו שלו. ובדיוק כמו דמותו של הנווד של צ'אפליו נעלם אל עבר הלא נודע.

מעולה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>