אני מניח שהלחץ המופעל על כל בנו של קולנוען מפורסם, בין אם שחקן או במאי כאשר הוא נכנס לתעשייה ומנסה להוכיח את כוחו שלו, גדול. גדול במיוחד ככל שהאב או האם מפורסמים במיוחד.
מדובר למעשה בתופעה העתיקה בעולם, בנו של החנווני לוקח את חנותו של אביו בהבדל קטן במיוחד- מדובר בסופרמרקט החלומות הגדול בעולם, תעשיית הסרטים.
למרות הראיונות הדומים של ילדים של כוכבי התעשייה אשר נכנסים אליה בעצמם בהם הם מספרים כמה בעצם קשה היה להם לסלול את דרכם את תוככי התעשייה, כמה הזיעו בעצמם ואיך בעצם אף אחד לא האמין שהם ממש מוכשרים בעצמם- כולנו הרי יודעים שהאמת חייבת להיות אחרת. אין למה לעשות, דם החנווני לא היה נותן את חנותו שלו לזר מוחלט.
סופיה קופולה כבר הייתה צריכה להתמודד עם הרבה מאד שאלות לאחר הבחירה התמוהה של אביה משהו לשלבה בסאגת הסנדק בפרק השלישי שחתם את סדרת הסנדק. קופולה, אז בת תשע עשרה בלבד הביאה למסך את מרבית הרגעים המביכים של הסרט, שהיה ללא כל ספק מבוכה אחת גדולה בכללו.
סופיה נעלמה מן המסך ולמעט הופעת אורח כאיקון בקליפ של מדונה לא זכור לי ששמה נקשר באף הפקה משמעותית במיוחד.
את הבחירה הנכונה מאד לעבור לצד הנכון של המצלמה קרי הבימוי- לקחה בעזרתו האדיבה של אביה כמפיק בסרט זה. ההחלטה הזו, כבדת משקל ככל שהייתה, הובילה את היחוס המשפחתי שלה וכל הקרדיט שנלווה אליו ביחד איתה לסרט הזה.
קופולה כתבה ובימה את הסרט המיוחד הזה ולמרות הראיונות שחילקה על הדרך הסיזיפית לגבי עשייתו של הסרט השמות הקשורים בהפקתו קשה מאד להאמין שהיו נקשרים בהפקת סרט של בוגר החוג לקולנוע בתל אביב, מוכשר ככל שיהיה.
ואחרי שסיימתי להטיף כאן על חשיבותם של קשרי משפחה בחיים- הפתעה! כל מה שקופולה גייסה לטובתה, בין אם מדובר בשם, יחוס או קשרים טובים במיוחד, נוצל באופן מצוין על מנת לייצר סרט קטן, חזק ומרשים מאד מכל בחינה שהיא. כך שנדמה לי שהכל בעצם היה כדאי.

קופולה ממקמת את סיפורן של חמשת הנערות הגדלות בבית פוריטני להחריד בשכונת פרברים לדוגמא של אמריקה של תחילת שנות השבעים. זו השבעה והמתגוננת במיוחד מכל השינויים החברתיים שעתידים לשטוף את היבשת בעשור הזה.
הסרט נפתח בנסיון התאבדות של הקטנה בבנות המשפחה וממשיך ממנו אל סיפור המעשיה מתוך עיניו הבוחנות של הילד השכן, המספר את סיפורה של המשפחה המוזרה כעבור שני עשורים. את הקריינות עושה ג'ובאני ריביסי המצוין שקולו המרוסק מציע מיידית אינטרפטציה טראגית במיוחד לכל קו העלילה, מלנכולית ומרגשת במידה שווה.
הנערות היפות וטובות הלב הן חלומן הרטוב של כל נערי השכונה, גדולת בתוך מסגרת חונקת במיוחד. אביהן, ג'ימס וודס המצוין, משמש בעצם כסטטיסט בתוך הבית ולא מעבר לכך. האם הדומיננטית היא זו האחראית לחינוכן הנוקשה ומתקשה מאד להסתגל לעובדה שבגרו וכי יהיה עליהן בסופו של דבר לצאת מן הבית לחיים שיכללו בתוכן גברים. הקשר החזק בין הנערות וחרדתה המתגברת של האם ניזונים מתוך הדרמה של מות האחות הצעירה הפותח את הסרט.
בניגוד לכל מה שמצופה אין בסרט סצינות קשות של אלימות מילולית או של כפייה מצידה של האם וקופולה הבת מנווטת בעדינות מרבית את הדרמה מבלי לגלוש לסטריאוטיפים כלל. עצבות גדולה אופפת את הנערות ואת נסיונן הנואש לחיות את חייהן כנערות צעירות בעידן שהשמרנות מתנפצת בו.
קופולה נשארת מרוחקת מאד, גם בזוויות הצילום שהיא בוחרת ונותנת פרשנות נוגה מאד אבל באופן שהוא עדין ומרומז בעיקר ולא בוטה, לדרמה הגדולה שעל המסך. היא עושה זאת תוך שהיא משאירה מקום רב לצופה לתת תשובות בעצמו לכל מה שהוא רואה ולשחקנים וניכר שהיה חופש רב לשחקנים שלה בפרשנות לתפקיד שעשו.
זוהי הופעת הבכורה של הילדה המופלאה, מהסרט ראיון עם הערפד, קריסטין דנסט. היא כבר לא ילדה אלא נערה והסרט הזה עושה שימוש ביכולת המשחק הגבוהה שלה כמו גם במראה הלוליטה היחודי שלה שהתחדד מאד.
קתלין טרנר, אלילת מין עד לפני עשר שנים וקצת משחקת בתפקיד האם הנוקשה והחרדה, מוזר מאד לראות אותה בתפקיד כזה ולמרות שאין ויכוח על כישרון המשחק שלה, הזמן לא הטיב עם השחקנית נוטפת המיניות הזו.

זוהו סרט מוקפד מאד מכל אספק בו בוחנים אותו. אין ספק שקופולה הצעירה יודעת שעיניים רבות בוחנות את התוצאה ולא מוכנות לעשות לה שום הנחה, היא מתאמצת להרשים בדקדקנות ובפרטים הקטנים. ומצליחה.