לבבות באטלנטיס-2001-Hearts in Atlantis

הופקינס, שהמנעד שלו רחב במיוחד מוצא את עצמו בסיטואציה לא פשוטה בשנים האחרונות מאז זכה לתחייה המחודשת במסגרת תפקידו כפסיכיאטר הקניבל.

על הרצון הרב של אנתוני הופקינס להחלץ מדמותו המדבקת של חניבל לקטר לא ממש צריך להרחיב. הופקינס, שהמנעד שלו רחב במיוחד מוצא את עצמו בסיטואציה לא פשוטה בשנים האחרונות מאז זכה לתחייה המחודשת במסגרת תפקידו כפסיכיאטר הקניבל. מצד אחד אוששה הקריירה שלו לחלוטין בעזרתה של הדמות המפלצתית הזו ותסריטים רבים זורמים אל השחקן המעולה הזה שנחשב כמי שהקריירה שלו כבר גמורה. אבל עדנה וקוץ בה: תסריטים רבים לא אומר בהכרח תסריטים טובים. מה גם שלצופים רבים קשה מאד לקבל את הופקינס בתפקידים "רכים" אחרי שהוא אחראי במו ידיו ליצירתה של הדמות המפלצתית ביותר בתולדות הקולנוע.
אבל הופקינס לא אומר נואש ולבבות אטלנטיס שלו הוא עוד נסיון לשבור את מיתוס אוכל האדם הפרטי שמאיים לאכול אותו עצמו בשנים האחרונות.
סיפורו של גיבור לבבות באטלנטיס ממוקם אי שם בשנות החמישים של תקופת מקארתי והובר, בה היו שמועות על גיוס מדיומים לשירותי האף בי אי.

הופקינס משחק דמות של פנסיונר חביב המגיע משום מקום, מעט כמו דמותו של הנווד המסתורי שיצר צאפלין,הוא משתכן אצל אלמנה צעירה, אם לילד קטן. הילד הכמהה לאהבת אב מוצא בו את מה שאיבד ובעיקר את מה שחסר לו שכן יחסה של האם גובל בעצם בהזנחה רגשית כלפיו.
לכאורה יש בסרט הזה פוטנציאל של סיפור התבגרות מסוגם של סרטים טובים מאד כמו stand by me
של רוב ריינר ועוד שורה של סרטי התבגרות טובים ורבים. אפשר לשייך את הסרט לז'אנר הסרטים האלו אבל הוא מחמיץ פעמים רבות מדי הזדמנות להפוך לסרט נוגע ללב וחזק מאד.
נדמה שיש בסרט הזה את כל המרכיבים הסביבתיים הטובים על מנת להפוך לעוד סרט אמריקאי עם סיפור התבגרות טוב במיוחד, הרבה מאד אווירה, נופים וצילומים טובים במיוחד רק שחסר בו קו עלילה ברור יותר. החסך של הילד בדמות אב ברור מאד אבל הוא מתמלא מצידו של הופקינס בצורה מעורפלת מדי. מאין בא, לאן הוא הולך.

2 תגובות על הפוסט “לבבות באטלנטיס-2001-Hearts in Atlantis

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>