חאוויר ברדם הוא השם הלטיני החם ביותר בצד המסוקס של האוקינוס ולמרות שהסרט הזה בו כיכב לא זכה אולי להצלחה מאסיבית, גם הצלחה צנועה בקופות לסרט מהז'אנר הזה מספיקה לתעשיה בשביל לאתר כוכב פוטנציאלי.
את ברדם נראה בזמן הקרוב בשורה של סרטים הוליוודים שמן הסתם ינצלו את מראה האדוניס השליו הזה שהוא ניחן בו.
סיפורו של הסופר הקובני ההומסקסואל הגולה רינלדו ארנס הוא סיפור עם הרבה מאד חיוניות וצבע כובשים. זה אולי לא נראה בהכרח כעלילה לסרט המועדף עליכם לצפיה בסוף השבוע במכשירי הדי וי די שלכם אבל ההפתעה היא מושלמת.

יש לסרטים על גולים פוליטים איזו שהיא נטייה להפוך לדידקטים ומעצבנים למדי בתוך כחמש דקות לאחר הצפייה בהם אבל זהו לא המקרה.
ברדם כובש את המסך בהופעתו השלווה בגילומו של ארנס החל מהיותו צעיר מאושר בקובה שלפני מהפכת קסטרו דרך הסתגלותו היחסית לשלטון קסטרו ולבסוף ההשפלות אותן הוא נאלץ לספוג בשל היותו הומסקסואל וסופר- שתי אקסיומות שבמערב אף פעם לא ממש מפריעות לאיש.
ארנס, כפי שהוא מוצג בסרט הוא לא אדם המבקש לשנות את העולם, הוא פשוט יוצר המבקש לחיות את חייו מבלי שאיש יטריד אותו. נדמה שהוא מאוהב בקובה ומסרב לאורך זמן רב מאד להכיר בעובדה שהיא השתנתה באורך כזה שלא יותיר לו לחיות את חייו כפי שהוא בוחר. במובנים רבים זהו החן הגדול של הסרט הלא יומרני הזה. השלב בו בוחר ארנס לעשות ככל יכולתו בשביל לעזוב את קובה ולברוח ממנה הוא השלב בו המשטר בוחר לרדוף אותו עד חורמה בשל דעותיו.