עלילה-2003

עלילה של עמוס גיתאי הוא אחד מן הסרטים הטובים ביותר של גיתאי ונדמה שחוסר הצלחתו בבתי הקולנוע בארץ היה סוג של החמצה גדולה.
מתוך מיומנות קולנועית גבוהה במיוחד רוקם גיתאי את הגירסה שלו לתמונות קצרות תוך שהוא בוחר לספר את סיפורם של קבוצת דיירים תל אביבית הגרה בבניין אחד. סיפורים מצטלבים או לא, דמויות שכוחות אל חזקות מן החיים או בתחתית הסולם החברתי, כולם משחקים בתוך הקולאז' הקולנועי הזה של גיתאי בחן גדול.

גיתאי הוא אחד הבימאים המיומנים ביותר כאן ויש לו יד בוטחת מאד בעיצוב המזנסצינות בסרטיו, אירופאית מאד לעיתים לטוב ולרע. נדמה כי בעלילה מביא גיתאי לכדי שלמות את המבע הקולנועי שלו ואת התפיסה החזותית שלו לגבי תל אביב.

בעוד שבמדוזות של אתגר קרת ושירה גפן, תל אביב היא המקום היפה בעולם, הרי שבעלילה של גיתאי היא אולי המקום המכוער ביותר שתראו אבל עדיין יש יופי אדיר בכיעור אותו בוחר גיתאי לתאר ונדמה כי גם הסרט הזה עומד באותה השורה מבחינת הייצוג המשכנע שלו כל כך לגבי ההויה התל אביבית.

תל אביב של גיתאי, לא יפה, היא כעורה, אמיתית ומחוספספת ומשמשת כר נרחב לרוע, לסטיות של הדמויות ולחוסר החמלה שבו הן חיות את חייהן.

גיתאי מתמודד בהצלחה עם מה שנראה בתחילה כמבנה תסריטאי מפוזר ומצליח להדק אותו לכדי אמירה אחת שלמה, הגם שמדובר לכאורה בקבוצת דמויות גדולה למדי ובסיפורי משנה רבים, הרי שבסופו של דבר, הפיזור הזה הוא כוחו האקספרסיבי של הסרט המצויין הזה.

לישראלים רבים קשה עם הייצוג הבולט של גיתאי לגבי מה שהם תופס כמציאות הישראלית העכשווית ולפיכך הם מדירים את רגליהם מסרטיו באופן קבוע, נדמה כי במיוחד במקרה של עלילה מדובר בהחמצה גדולה מבחינת הקהל.

גיתאי, גם אם לא אוהבים את המסרים שלו ואת תפישת העכירות של המציאות והחברה הישראלית העולה מן הסרט עושה כאן עבודה משובחת במיוחד.

2 תגובות על הפוסט “עלילה-2003

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>