נגוע-1983

עם צאתו של נגוע לאקרנים נדמה היה שנפל דבר בקולנוע
הישראלי. התגובות לסרטו הכל כך שנוי במחלוקת של עמוס גוטמן היו קיצוניות.

גוטמן, שחייו ויצירתו היו כרוכים זה בזו, לקח לעצמו את זכות הראשונים לעיסוק גלוי פומבי בנושא יצוג הזהות ההומסקסואלית בקולנוע הישראלי. הגם שנגוע של גוטמן רחוק מרחק שנות אור מסרטים כגון הבועה או יוסי וג'אגר, הרי שאין להם זכות קיום בלעדי נגוע.

במרכז סרטו של גוטמן שהוא בעל אלמנטים אוטוביוגרפים מוחלטים עומד בחור צעיר המתמודד עם מבוכה והשלמה הכרוכה בזהותו ההומוסקסואלית ובו בעת מנסה לעשות סרט.

נגוע היה חתרני ובועט לתקופה בה נוצר. יהונתן סגל אז כוכב נעורים גדול בזכות סידרת סרטי אסקימו לימון לקח על עצמו באומץ אומנותי רב את התפקיד הראשי בצעד שנראה היה יוצא דופן בהתייחס לקהל הרגיל שהיה פוקד סרטים בהם השתתף סגל עד אז. נסו לראות כוכב נעורים היום שלוקח החלטה דומה מבלי שמנהל אישי או סוכן יקבור החלטה שכזו בעודה באיבה.

יש בנגוע של גוטמן את כל האלמנטים שילוו את יצירתו הפילמאית מכאן ואילך. יסורים, חרטה ותחושת דכדוך ודקדנטיות מטרידה שבה שוקעות כמעט כל הדמויות המככבות בסרטיו.

נגוע הפך לסרט שנוי במחלוקת עם הזמן, לא רק בשל נועזותו אלא בעיקר בשל אופן היצוג ההומסקסואלי עליו אחראי גוטמן, שהקים לו מתנגדים רבים דווקא בקרב קהילת הצופים אליה פנה שסלדה מעולם הדימויים השלילי ששיקף את יצוג ההוויה ההומוסקסואלית שיצר גוטמן בסרטיו.

אבל נדמה שחשוב לשפוט את הסרט באופן יחסי דווקא לתקופה בה נוצר, שהייתה תקופה שמרנית והתקשתה לקבל יצוג של האחר והחריג אלא אם כן היה מדובר ביצוג נלעג וקומי, ולגוטמן שמור מקום של כבוד בשינוי התפיסה הזו.

כאבן של הדמויות בסרטיו, היה כאבו שלו, גוטמן לא חיפש להיות פופולארי אלא בעיקר אותנטי, וקשה שלא להעריך את יצירתו דווקא ממרחק הזמן בשל הישירות שבה וחוסר ההתחנפות שלה לצופים.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>