מלח הארץ-2006

נדמה כי האחים ברבש לקחו על עצמם לפני שנים רבות כבר, החל בסרטם אחד משלנו, משם לטירונות ועוד הפקות רבות בעלות ניחוח של גיבורים מיוזעים במדי צה"ל.

מלח הארץ הוא ללא ספק אחת מן ההפקות השאפתניות ביותר של השניים אבל גם אחת המגוחכות ביותר.
הפעם לוקחים הברבשים את המומחיות שלהם בניתוח תופעת ה"חברה", אל האזרחות ועושים בה כבשלהם, תוך שהם לוקחים את זירת הקרב אל לב העולם האורבאני.

קבוצת חברים המשתייכת ליחידת עילית בצבא, אשר אבוי, אינה צולחת את חייה האזרחות והקודים המשמימים שלה, מחליטה לעשות קצר סדר בעולם הפשע התל אביבי ולהביא אליו את היעילות הצבאית של הברבשים. סליחה, של הצבא ואנשי יחידת העילית שלו.

גם הפעם מגוייס למשימה חייל מספר אחת של האחים, אקי אבני. אבני, שמשום מה קיבל את חותמת ההכשר לתפקידי מפקד, אלוף הבצלות והשום של עולמם המשמים של הברבשים פעם אחר פעם, מגיע לסרט הזה בתפקיד עיתונאי המסוכסך עם עצמו, עם העולם התחתון, אוהב להמר ואוהב להתרוצץ בפרזורזת שיער הוליוודית מטופחת במיוחד, והפעם בסימטאות הפשע התל אביביות.

זו אחת הגיחות היחידות הרציניות של השחקן המצויין הזה מההמתנה ארוכת השנים שלו בהוליווד לתפקיד שהוא לא הנחיית טקס מלכת יופי וחבל, מכיוון שאבני נראה הפעם מנותק מתמיד והשיעמום ניכר בו לאורך כל הופעתו בסרט.

נדמה שהבעיה המרכזית של הסרט הזה טמונה בעיצוב הפלאקטי של הדמויות ולאחריו בעלילה הבנאלית להחריד שנדמה שיצאה מתוך סרט בורקאס רע במיוחד של שלהי שנות השבעים.

מי באמת עושה סדר בעולם הפשע התל אביב המאוכלס בדמויות מאפיונריות בשקל?.[כולל ענק מגמגם בעל מאפיינים מרגיזים להחריד].

נדמה שאין זכות קיום של ממש, לא לעלילה המופרכת ולא לתחושת החברות הצבאית הממשיכה את דרכה לאזרחות. לא בחיים, כפי שרבים מאיתנו כבר יודעים ובוודאי שלא בקולונוע, לא כשהקו הקושר הוא הסתבכות הימורים מפוקפקת ולא ברורה בעליל של כוכב עם תסרוקת אחת מצויינת אבל מעט מאד עניין בהובלתו של הסרט. ככל שהסרט נשען על כוח הכוכבות הקיים של אבני ומנסה לייצר דמות מורכבת ומיוסרת, שלאבני יש קרדיט גדול בעיצובן, הרי שההחמצה הפעם היא בולטת, אין לאבני במה להאחז בתוך גבולות העולם הסכמטי של הדמות הכתובה שקיבל.

בעוד שהצבא אולי מספק עבור הברבשים את הכסות הנדרשת לתיאור מציאות ישראלית אוטנתטיות, נדמה שהאזרחות על הקודים הילדותיים כפי שהם בוראים אותה בסרט הזה מתקיימת במקום אוטופי למדי. אולי על הירח?

קשה לצלוח את מלח הארץ לכל אורכו מבלי לפהק משיעמום ומפליאה, שיש מי שחושב עדיין שסרטים כאלו באמת יבלעו על ידי קהל הישראלי שהפך מתוחכם יותר בשנים האחרונות, ואכן הקהל הצביע ברגליים כמו שנהוג לומר ולא הציף את אולמות הקולנוע בהמונים למרות מסע יחסי הציבור האגרסיבי שליווה את צאתו של הסרט.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>