העובדה שכובד העשייה הדרמטית הקולנועית עבר דווקא לטלוויזיה באופן מובהק החל מתחילת שנות האלפיים, לא זרה לחובבי קולנוע. הסיבות רבות, אך המרכזית שבהן היא התייקרות עלוית הפקת הסרטים המתמדת ועלויות ההפצה של סרטים שרק תופחות. עקב כך, יותר ויותר אולפנים מעדיפים להשקיע את מאות מליוני הדולרים הדרושים כיום להפקת והפצת סרטים בסרטי אקשן מהסוג שיכול לתרגם את עצמו לרווחי ענק בשווקים שאינם דוברי אנגלית וממעטים להשקיע בדרמות המוגדרות כ"כבדות" או איכותיות.

המסך הקטן מאפשר ניצול טוב יותר עם נושאים בעייתיים וקורץ לכוכבים גדולים להגיע אליו לתפקידים מעולים ומתאגרים שקשה למצוא אותם בקולנוע יותר ויותר.

עיוורון היסטרי, הוא אחת הדוגמאות הטובות ביותר של העשור לתופעה הזו. לדעת רבים הוא הסרט הטוב ביותר שהופק בשנה הזו, אף שהוא בעצם סרט טלוויזיה דל תקציב באופן יחסי של ערוץ HBO.

הלב והנשמה של הסרט היחודי הזה הם הכוכבת שלו אומה תורמן, אשר זיהתה את הפוטנציאל של הסרט ליכולות המשחק שלה ולפיכך רכשה את התסריט, רתמה את את הבימאית מירה נאיר וליהקה לסרט ביחד עמה את ג'ולייט לואיס, ג'נה רולינדס ועוד שחקנים מצויינים מן השורה הראשונה.

בבסיס עלילת הסרט שתי נשים צעירות מפרברי ניו יורק אשר מעולם לא עזבו את שכונת ילדותן ואשר החיפוש אחר אהבה וזוגיות תוך כדי בילוי חוזר בפאב השכונתי עומד במרכז חייהן.

טורמן מגלמת את אחת הנשים הללו שהכמיהה העצומה שלה לאהבה מביאה אותה למקומות נמוכים במיוחד של ערך עצמי. הצירוף בין המראה הפיזי המרשים והיחודי של תורמן אל מול חוסר המזל שלה באהבה מעורר אמפטיה, חמלה ותחושת הזדהות גדולה עם הגיבורה ותורמן שדמותה עוברת ממיטה למיטה בכל לילה מתוך רצון אמיתי וכנה למצוא לעצמה מערכת יחסים בכל המקומות הלא נכונים מעוררת השתאות באופן בו היא מגלמת את הדמות.

בסרט שורה ארוכה של שחקני משנה שהחיפוש אחר אהבה משותף גם להם, ג'ולייט לואיס מזיכרה בסרט הזה מדוע היתה אחת השחקניות הלוהטות ביותר בסוף שנות התשעים וכאן היא בתפקיד אם חד הורית צעירה. ג'נה רולנדס בתפקיד אימה של טורמן גם היא לא חפה מהרצון לאהוב, וכך שורה של דמויות שמציאות חייהן האפורה דוחפת אותן למעשי יאוש כמעט- הופכות בתוך חמש דקות מתחילת הסרט למושאי התייחסות שהצופה מתקשה להישאר אדיש למולם. הבחירה בתופעה הרפואית הנדירה יחסית של אנשים הלוקים בעיוורון זמני וחלקי בשל לחץ נפשי או טראומה כלשהיא, היא בחירה דרמטית מבריקה.

לתורמן קריירה מרשימה במיוחד, אך עם כמה בחירות בעייתיות, קשה שלא לחשוב אילו עוד הופעות משחק עוצרות נשימה ניתן היה לקבל ממנה בשנים האחרונות לו היתה מפיקה את כל הפרוייקטים בהם היא מעורבת ובוחרת את תפקידה ביתר קפידה. לכל הדעות זו הופעתה הטובה ביותר עד כה.

זהו סרט נשי מאד מהרבה בחינות, הגיבורות, מטווה הסיפור והיד הנשית הבוטחת של מירה נאיר, הבימאית האמריקאית ממוצא הודי אשר התפרסמה לאחר בימוי הסרט סלאם בומבי כמי שיש לה טביעת עיין רגישה ויחודית.

נדמה שהדרמה הקטנה הזו זועקת שלמות כמעט מכל אספק שלה, החל במשחק המשובח, בתסריט המדוייק ובאימפקט הרגשי שהוא משאיר על הצופה.
כך בכל אופן חשבו גם צופים רבים, והסרט זכה לפרסים רבים, זיכה את אומה תורמן בכל פרס אפשרי הקשור למשחק והפקה באותה שנה והחזיר את הקריירה שלה למסלול אחרי כמה שנים של דישדוש.

אם אתם מחפשים דרמה צובטת לב שהיא על גבול השלמות, עיוורון היסטרי היא הכתובת עבורכם וההוכחה שסרטים טובים, לא בהכרח מוקרנים על האקרנים, לפעמים היא נמצאים על מסך הטלוויזיה שלכם.