החיים על פי אגפא-1992

סרטו של אסי דיין זכה להצלחה מסחרית ואומנותית מסחררת עם צאתו לאקרנים בעיקר מכיוון שהציג לצופים אופציה עכורה וסקסית במיוחד של חיי הלילה התל אביבים והדמויות המאכלסות אותם.

במרכז הסרט פאב תל אביב והדינמיקה הקבועה בין מבקריו התכופים המשמשים כרקע לדיון פילוסופי של דיין בנושא הכיבוש, יחסי יהודים ערבים והתפוגגות ערכים לאומיים- נושא דיין אוהב לעסוק בו תוך כדי ביקורת נוקבת.

הסרט כולו צולם בשחור לבן מתוך בחירה אומנותית להדגיש את הצד האוטופי שבו, ואת העכירות התל אביבית.

על רקע יציאת הסרט לאקרנים של האינתיפדה הראשונה אשר ניפצה את חלום השלום ואת הדו קיום בעיקר בקרב השמאל הישראלי, הסרט הזה התקבל בהתלהבות גדולה על החזון האפוקליפי שבו וסופו התמוהה במיוחד.

העכירות התל אביבית והזוהמה האנושית שלה מעולם לא נראו סקסיים יותר מעל גבי מסך הקולנוע, וליתר דיוק: מעולם לא נראו בעצם עד להופעתו של הסרט מעורר המחלוקת הזה.

קהלו של הסרט נחלק בין אוהביו שראו בו חידוש קולונעי מרתק וסרט בעל אמירה חברתית מעיזה ועכשווית שהפכה אותו ליצירה קולנועית בעלת ערך לבין מקטרגיו של הסרט שראו בו יותר הזיה פרטית של מציאות שאסי דיין אוהב ונהנה להתבוסס בתוכה.

הזמן הוכיח לדעת רבים כי שתי התיאוריות הללו, בדרכן שלהן היו נכונות בו זמנית.

שירו של דני ליטאני מתוך הסרט, "במקום הזה", זכה להצלחה גדולה במיוחד והסרט כבר אמרנו, זכה להצלחה גדולה למרות שהשנים שעברו מוכיחות כי לא נשמר לו מקום של כבוד יוצא דופן בפנתיאון היצירות הקולנועיות המקומיות וההצלחה לה זכה קשורה יותר בעיתוי ובמסר שלו ופחות בשל איכויותיו.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>