סלאח שבתי-1964

סרטו של אפרים קישון, סלאח שבתי הוא אחד השגרירים הראשונים והרעים ביותר של הקולנוע הישראלי בעולם. סלאח שבתי על אף מעמדו הרם והאהבה הרבה שרוחש לו הקהל הישראלי הוא אחד הסרטים הבעיתיים ביותר שנעשו פה באופן יצוג דמותו של היהודי המזרחי בקולנוע.

 

זהו אולי סרטו הידוע ביותר של אפרים קישון, אבל בו בעת הבעיתי ביותר. סלאח שבתי של אפרים קישון זכה להצלחה עצומה בארץ עם שיחרורו ובמשך השנים אף קיבל מעמד של קאלט יחודי.
במבט ראשוני נדמה שקישון מצליח לצלם תקופה בפריזמה יחודית. סיפור של סלאח שבתי קשה היום ובנותיו העולים לארץ הקודש ונסיון ההשתלבות וההיטמעות שלהם בחברה הישראלית החדשה שהקיבוץ בה הוא סוג של ערך ואידאל הוא אומנם מבחינות רבות מייצג חברתי מעניין התופס את רוח התקופה בה צולם [או עשר שנים לפניה] ומצליח במקומות רבים להציג באופן שנון את הפגמים בחברה הישראלית הצעירה של אותן שנים.

כמעט כל גדולי הקולנוע הישראלי של אותה התקופה נמצאים שם, החל בגילה אלמגור, אריק אינשטיין, ובעיקר כמובן חיים טופול במה שהפך להיות התפקיד המזוהה ביותר בקריירה שלו [למעט כנר על הגג].

אבל הסרט הזה, ממרחק השנים, כפי שתכתוב על כך מאוחר יותר ד"ר אלה שוחט בספרה מזרח על מערב בחוכמה, הוא סרט בעייתי בצורה ובאופן של יצוג המזרחי בקולנוע הישראלי.

סלאח שבתי בגילומו של טופול, ובבימויו של אפרים קישון הוא כל מה שסכמה אשכנזית של העילית השלטת דאז רואה בעליה המזרחית המאסיבית אשר הגיעה לארץ בשנות החמישים מארצות מזרח אפריקה ובעיקר מרוקו.

סלאח שבתי של קישון הוא מזרחי כללי, מבלי שהוא שקישון טורח לשים את ליבו להבדלים בין העדות השונות של יהודי המזרח ששטפו את הארץ, הוא בור, אינו יודע קרוא וכתוב והוא מתייחס לאישתו ולבנותיו כאל סחורה חמה למרבה במחיר.

היצוג הסטריאוטיפי הזה היה חמור מכיוון שהוא היווה את עמוד התווך של יצוג המזרחי בסרטי הבורקס במהלך השנים שיבואו. המזרחי מוצב מאז כמעט תמיד כמזרחי "כללי" והוא אחז בתכונה אחת בולטת, בערות וחוסר יכולת להשתלב.

הדרך היחידה בה יכול ה"מזרחי" להשתלב היא לוורת על הזהות המזרחית הכללית ולאמץ את הישראלית, הקיבוצניקית זו המוגדרת על ידי החברה הישראלית כזהות ה"נכונה" והיחידה שיש לה סיכוי להיות מוגדרת כישראלית.

כך, במחי יד קולנועי נמחו דורות ומורשות שונות של יהדות המזרח והוצגו באופן בוטה, גס ונלעג.

קסמו של סלאח שבתי של קישון הוא אולי בצילום התקופה, אבל השקר הגס שהיא מוכרת הוא בעל נזק חברתי רב.

כסרט, ניכר בסרט שהוא מתיישן עם הזמן, הוא אינו מכיל את הגאונות והרגישות של השוטר אזולאי ועיקר ערכו הוא בצילום מציאות המעברות והחברה הישראלית שהיתה ואיננה עוד.

2 תגובות על הפוסט “סלאח שבתי-1964

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>