סיפורי תל אביב-1992

הסרט הישראלי שאחראי לפריצה האמיתית והמשכנעת של ענת וקסמן שהפכה מאז לאחת השחקניות היותר עסוקות בתחום, הוא גם זה שהודיע לעולם על קיומה של יעל אבקסיס ויותר מהכול על קיומה של תל אביב כמדינה נפרדת בתוך ישראל.

 

שלושה סיפורים שונים בידיהן של שתי בימאיות שונות, סיפורי תל אביב היה ונשאר אחת מן הסנוניות הראשונות שהצביעו על השינוי בקולנוע הישראלי והמעבר החד שביצע מן הגיוס לערכים הלאומיים אל עבר הפרטי.

שרונה מותק- סיפור אהבה מתוק במיוחד, מבצע חתול, סיפור ביזארי ותמוהה אך שובה לב על חיפוש עצמי, וגט, שובה הלב על שוטרת טובת לב במסע להשגת הגט המיוחל: הם שלושת הסרטים שביחד מרכיבים את הסרט המתוק צמר גפן הזה שלימד את כולנו שתל אביב היא בעיקר יפה יותר מאשר היא ציונית.

בידהן של איילת מנחמי ונירית ירון הפכה תל אביב על כיעורה האדרכילי למקום מרתק שלפתע חיות בו דמויות אנושיות בשר ודם שכל מה שמטריד אותן הוא הישרדותן שלהן וסייעו לקבע את המושג "תל אביבי" ו "תל אביביות" על כל הקונטציות החיוביות והשליליות שבהן.

הגם שסיפורי תל אביב התיישן מעט מאז נוצר ולא בטוח שהוא צולח לחלוטין את מבחן הזמן, שכן העכשוויות שהוא ניסה לתאר השתנתה. [גם לסער פיין המופיע שם בתפקיד קטן אין יותר קוקו] הרי שעיקר כוחו של הסרט הזה הוא ביכולת לצייר דמויות מלאות ושלמות שמצליחות להקסים את הצופה גם על יריעה של 40 דקות.

בימוי מעודכן יותר היה אולי קושר בין שלושת הסיפורים הללו לסרט מלא, אבל ההחלטה להפריד את הסיפורים היא נקודת התורפה של הסרט הזה וחוסר הרצון של יוצריו להתמודד עם יריעה שלמה, במקום עם סיפורים קצרים מחלקת לחלקים, את מה שהיה אמור להיות יצירה קולנועית תמטית שלמה.

גט, בכיכובה של ענת וקסמן הוא לדעת רבים המוצלח שבשלישיה, מסעה של השוטרת טובת לב להשגת הגט המיוחל מבעלה החמקן על רקע הנופים השכוחים של מסדרונות הממשלה בכלבו שלום, הוא ישראל או ליתר דיוק תל אביב שמתגעגעת לעצמה והוא עושה את זה על הצד הטוב ביותר.

תגובה אחת על הפוסט “סיפורי תל אביב-1992

  1. פינגבאק: עידית טפרסון-1959 | T.V.C- בלוג הקולנוע של אלי מורנו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>