עונת הדובדבנים-1991

מלחמת לבנון הראשונה היוותה כר נרחב ליוצרי הקולנוע הישראלים עד כדי כך שהייתה בציבור הישראלי תחושה כוללנית מדי שכל סרטי הקולנוע הישראלי עוסקים בצורה כזו או אחרת במלחמה.
כוחו של עונת הדובדבנים של חיים בוזגלו הוא בעיקר בשבירת הקונוונציות הכרוכות בעיסוק ההירואי במלחמה והוא אחד מן הסרטים העוסקים דווקא באדם ובשבירת האתוס הציוני לאומי.

תיאור שירותם של אנשים קבוצת המילואים בשירות פעיל בלבנון הוא תיאורה המדוייק של בבואת העייפות שפשטה בישראל בעקבות המלחמה העקובה הזו מדם.

הבוץ הלבנוני, הפכפות והקללה ששורים על לבנון כל אלו נשזרים בתיאור ביקורתי ומרגש במיוחד, ובעיקר קולח וחסר יומרות בולטות מדי למעט הניסיון לתאר את אותה העייפות והקזת הדם שחש כל ישראלי באותן שנים.

משאלת המוות הפרטית של איש הפרסום בגילומו של גיל פרנק היא קו העלילה המוביל את הסרט והיא עוצמתית ומביאה זווית מרתקת לעימות הלבנוני הישראלי בעיקר בכך שהיא מביאה פיקחון לא צפוי, במלחמה יש גם לוחמים ומניעיהם אינם בהכרח לאומיים.

גיל פרנק המרשים שלפני עידן הטלנובלות המשמים שלו,עידית טפרסון בהופעה חד פעמית, וששון גבאי הרבה מאד שנים לפני שהכישרון שלו הפך לקונצנזוס משלימים את האנסבמל הקולנועי המצויין הזה בסרט שלמרות שלא מילא אולמות הפך עם השנים לסרט הטוב ביותר בנושא מלחמת לבנון והשלכותיה על החברה הישראלית.

3 תגובות על הפוסט “עונת הדובדבנים-1991

  1. פינגבאק: עידית טפרסון-1959 | T.V.C- בלוג הקולנוע של אלי מורנו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>