כמה הירהורים על העניין המופלא הזה שנקרא גלי עטרי

יש לי חבר ככה ממש טוב. אולי בעצם הכי טוב, שבטוח שהוא המציא עבורי ועבור העולם את גלי עטרי.

לא עוזרת לי העובדה שפערי השנים ביננו גורמים לי לציין נקודות היסטוריות בקריירה שלה בהן הוא היה עדיין עולל, או פשוט לנסות ולהסביר שאני בעלים של כמה תקליטים, [כן, תקליטים!] של העלמה ולא דיסקים, הוא, כאמור, בטוח שגלי עטרי היא המצאה שלו. אבל אולי זה לא באמת חשוב, האהבה שלו אליה כל כך גדולה ואמיתית, שיש הרבה מה ללמוד מזה, זה מיוחד וסוחף בעיני ומזכיר לי בכל פעם מחדש אם אני מתרשל במילוי תפקידי, כמה היא באמת מיוחדת.

 נדדתי ביחד איתו להופעה האחרונה של גלי בשבוע שעבר בצוותא, היו שתיים כאלו, הוא כמובן היה בשתיהן, אני הסתפקתי בראשונה.

תכתוב הוא אומר לי, על מה שעבר עליך שם. כי כמה שהוא אוהב את גלי, והיה עסוק שם כרגיל בדיונים ערים עם מועדון המעריצים על הפן המשובח, הגיזרה המושלמת הג'ינס ההדוק והאיכות הקולית המשתבחת, הוא היה מספיק רגיש בשביל לראות שהעיניים שלי נוצצות מדמעות יותר מפעם אחת.

 

ההופעות של גלי עטרי הן לא עצובות, הן הופעות משמחות מלאות חיים והן תמיד עשירות בכל הרגעים המשמחים ברפרטואר המהמם של הזמרת הזו שתמיד, אבל תמיד, ידעה לבחור נכון. [יש לנו ויכוח אחד עדיין לגבי האלבום ההוא שנקרא "גלידה", אבל אני אומר שגם דיוות עושות טעויות, אבל זה מה שעושה אותן דיוות. מבחינתו כמובן, אין לה טעויות].

זה לא החיבור לאנשים "הנכונים" בתוך אותה נקודת הזמן בקריירה שלה, זה תמיד אותו החיבור: החיבור לאנשים שיבינו נכון מה היא בעצם בשוק הבידור בארץ, מה היכולות הקוליות שלה ומה התפקיד שלה כאן בעולם.

בשוק בידור משתנה שבו זמרים עוללים רבים כותבים רע, מלחינים טוב או טוב פחות ושרים לפעמים מצויין, עטרי נתנה תמיד כבוד לעשייה שלה: השירה שלה.

איכשהוא במבול האגו העצמי ששוטף את התעשיה הזו, היא נשארה זמרת. היא לא הפכה לכותבת בינונית בכורח, ולא למלחינה מחמת ספק. היא פשוט שרה. היא אוספת את השירים הטובים שנשלחים לכיוונה, ממיינת ומסווגת כמו פועלת במפעל החיים הזה שנקרא גלי עטרי, ואף פעם לא ממקום של אגו, ולא ממקום של ניסיון להתאים את עצמה לזמן.

כל האזנה לתקליט חדש שלה נראית לי כמו ניסיון להתאים את הסביבה המתחדשת ליכולות שלה בתוכן ולא להיפך. תמיד להישאר גלי עטרי, ותמיד, אבל תמיד, זה מעניין מחדש. 

זה נשמע אולי עניין להשוואה מופרכת, אבל אני מאמין בה בכול ליבי, האחרונה שעשתה את זה כך היתה חווה אלברשטיין עד לרגע שבו השתן עלה לראש והיתה איזו נקודת זמן שבה היא פשוט החליטה שהיא גם כותבת ומלחינה נהדר. זה עבד פה ושם, אבל לא יותר מדי. אבל כנראה שיש הבדל מעניין בין זמרת שבסופו של דבר, למרות זכייה בתחרות האירוויזיון והמון הזדמנויות לקריירה בחו"ל נשארה פה, לבין זמרת שמופיעה רק בחו"ל, רק ביידיש, ורק בהופעות שנחשבות בטוחות, ואחרי המון שנים חוזרת בשביל לגלות שאף אחד לא באמת התגעגע. ואם כן התגעגע, אז הוא התגעגע למשהו שכבר לא באמת קיים. כי עם ההתנשאות לקהל שלך מגיע גם ניתוק בלתי אפשרי ממקור האהבה והתמיכה הכי גדול שיש לאמן בחיים.

המקור והבסיס של היצירה של גלי עטרי, ומה שהיא עבור אנשים שאוהבים אותה, ומעל לכל, החשיבות שלהם עבורה, אף פעם לא השתנה, ואף פעם לא סטה מהמסלול המאד ברור שלו.

 

אני מודה. בכיתי בהופעה. וכן, אני בוכה בכל פעם שאני שומע את "למה לא תבואי עכשיו"[מילים ולחן סגיב כהן], ככה אני מגיב. השיר הזה, כמו "עד שנשיב" המדהים של רחל שפירא מוציא אצלי מקומות חזקים של רגש החוצה.

אני מגיב ככה לעוד כמה שירים שלה, כי הם פס קול חיי. פס קול חיי העצובים והשמחים, המאתגרים, המעניינים והקשים. יש בקריירה הזו שלה סוג של סיכום של עוד שנה עבורי, עוד אתגר או כישלון. אבל תמיד, זה קורה עם המון חן ועם יכולות לגרום לי לדמוע.

 

אולי זו השורה הראשונה בה ישבתי, אולי כי זה באמת האלבום הטוב ביותר שלה מזה עשור, ואולי פשוט כי האמת הזו, הכאב על הבמה בעיניה של חיית הבידור הכי מקצועית שתראו פה, שיודעת לחבק גם את הצער וגם את השימחה ואהבת החיים, הוא בעצם פס קול חיינו כולנו.

 

זו היתה אחת ההופעות הטובות שראיתי בשנים האחרונות של אמן ישראלי, ושל בכלל. קשה להתחרות ברוך ובעדנה של גלי עטרי, כי אחרי הכול, בשקט שלה, היא פשוט הפכה לאמנית הכי טובה כאן ובימים שמילים כמו "לשמור על עצמך ועל הדרך שלך" ועוד המון סופרלטיבים נפוצים בחוגי קבלה מהזן המחורטט שמציפים את תל אביב ומטביעים את יושביהם בתחושת שייכות ועשיה למרות הבטלה המתמשכת שבה הם נמצאים, הכי טוב זה אמת גדולה שמגיעה בבום לפנים, ממקום של עשייה בלתי פוסקת ולא של הירהורים.

 

זה כנראה מה שהיה שם, אמת גדולה, אושר גדול, שמחה ועצב, והחיים, אף פעם לא נראו לי יותר קרובים להופעה של גלי עטרי ולשירים שלה, שהם באמת, אחרי הכול, פס הקול המיטבי של חיי,גם אם זה בא לי בהפתעה גמורה, ארצה או לא.

 

הפוסט הזה בשבילך כפרות, וכן אתה צודק. עשה לי מאד טוב לכתוב אותו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>