נהג מונית-1976-Taxi Driver

סרטו פורץ הדרך של מרטין סקורסזה  מ1976 ,הוא אבן דרך של ממש בקולנוע האמריקאי ואחד מן הסרטים ששינו את תעשיית הקולנוע האמריקאית מן היסוד.

סיפורו של נהג מונית, יוצא ויאטנם מעורר בנפשו, שדרך עיניו נפרשת עבור הצופה ניו יורק דקדנטית, מושחתת ואפלה הוא מאסטר-פיס קולנועי מענג לכל אורכו. חשוב לראות את הסרט הזה גם בקונטקס בו ראה אור. ניו יורק של סוף שנות השבעים, היא עיר הרבה פחות "נקיה" ומלוקקת מהכרך הגדול התיירותי המוכר לרבים מתקופות מאוחרות יותר. ניו יורק המטונפת של נהג מונית, אינה מתקיימת היום באותן עוצמות- זוהי היא עיר ששייכת יותר ויותר לבעלי ממון ופחות לדמויות אקצנטריות מהזן שממלא את סרטו של סקורזסה.

את התסריט המבריק כתב פול שרודר, בעקבות מצוקה נפשית שחווה, והרעיון של נהג מונית רדוף שדים הבוחר בעבודה הזו מכיוון שהוא ער כל הזמן ואינו מצליח לישון הוא סוג של עיבוד מודרני משהו לסיפור הקצר הנודע של צ'כוב- "לישון". השינה, או ליתר דיוק המחסור בשינה שמדרבן כל הפרעה נפשית שהיא אל הקצה הם מוטיב מרכזי בסרט הזה.

התסריט המבריק הזה נדחה על ידי האולפנים הגדולים, ובסופו של דבר קרם עור וגידים כהפקה עצמאית קטנה יחסית שהניבה את אחת ההצלחות המסחריות והאומנותיות הגדולות של העשור. שיתוף הפעולה המיתולוגי בין מרטין סקורסזה לשחקן שהיווה עבורו השראה, רוברט דה נירו, הוא שילוב מופתי תמיד. "השור הזועם", "קזינו", שנעשה מאוחר הרבה יותר- כולם נחשבים ליצירות מופת קולנועיות. הזעם הכבוש הטמון במימדים הפיזים של הופעותיו של דה נירו, בעיקר בצעירותו, הלם מאד את הדמות הכאוטית של טרוויס, נהג המונית המעורער בנפשו אשר מחליט בסופו של דבר "לנקות" את העיר מן הזוהמה המוסרית שלה ולהביא סוג של צדק מהיר בעל איכויות תנכיות לעיר החטאים הזו.

ג'ודי פוסטר, לאותם ימים ילדה שחקנית פופולארית מסרטי דיסני משחקת כאן בסרט בתפקיד של ילדה-נערה זונה אותה מאמץ טרוויס אל חיקו ומחליט על דעת עצמו להושיע אותה מגורלה. זהו אחד מן המעברים היפים של שחקנית ילדה לתפקידי מבוגרים ופוסטר, כמו דה נירו הפכה לאחת מן הכוכבות הבולטות של הוליווד בשני העשורים שלאחר הפקתו של הסרט. בדומה לנטלי פורטמן ב"לאון" גם זו היתה הופעה שערוריתיית שחוללה סערה ציבורית רבה שרק הוסיפה לעניין הרב של הקהל בסרט.

ניו יורק של אוהביה מעולם לא נראתה יפה, מסוכנת ומסעירה יותר מאשר בסרטו זה של סקורסזה.נדמה שתמצית היופי האורבני על כיעורו והזוהמה האנושית שהוא מספק כתפאורה, נמצאים בסרט הזה כעדות אותנטית בצילום מגורען על גבול הדוקומנטרי ממש.

הסרט הוא אבן דרך של ממש בהשכלה קולנועית של כל יוצר קולנוע. הוא הפך את יוצרו לאיקוון קולנועי של ממש, את כל המשתתפים בו לכוכבים גדולים, והוא בעיקר הוא דוגמא לכוחו הנארטיבי של קולנוע בעידן החדש. אחרי תקופת הובלה של בימאים צרפתיים כטריפו וגודאר, לקח דור צעיר חדש של בימאים אמריקאים כג'ון קסווטס ומרטין סקורסזה בראשם,  את עקרונות התמות הקולנועית החדשניות של בימאי הקולנוע הצרפתי אותם העריצו, למדו את עקרונותיהם, שיכללו אותם והפכו אותם לעדכניים, נגישים ובעיקר מרגשים יותר מאלו של עמיתיהם הצרפתיים, באופו שאיפשר נגישות רגשית רבה יותר לעבודות שלהם וסחף צופים רבים יותר לאולמות.

אם את קולנוע הגל החדש הצרפתי, קולנוע המיין הסטרים לא טרח מעולם לאמץ, הרי שאת הוורסיה הפופלארית שלהם שיצרו סקורסזה ועמיתיו בסרטים דומים לנהג מונית, הפנימו גם ראשי אולפנים גדולים בהפקות מרכזיות גדולות יותר עד היום.

סאונד בייטים רבים של גיבור הסרט טרוויס, נכנסו לפנתאון הקולנוע וזכו לאין ספור עיבודים ופרודיות שרק מעידות על מעמדו האיקונוגרפי של הסרט. הפראפרזה הזכירה ביותר שלהם שייכת לסצינה החזקה ביותר בסרט שבה מנהל טרוויס הבודד דיאלוג עם עצמו מול הראי וצובר אומץ לפני מעשה הטבח המחושב שלו ברחבי העיר:?.Are you talking to me

נדמה לעיתים שכל תיאור בדידותו של האדם בעידן המודרני, שרק תעצים מאז, טמונה במשפט היחיד הזה ובדמותו הכאוטית של דה נירו החוזרת עליה כמה פעמים אל מול הראי ומחפשת ואלידציה לכוחה וקיומה.

הקולנוע האמריקאי העצמאי של אחרי "נהג מונית", אינו דומה לזה שלפניו. הוא בועט, עצבני ובעיקר כמעט תמיד מרגש מאד. "נהג מונית", בעיני שלי,  זוקף לזכותו את מרבית הקרדיט על כך.

3 תגובות על הפוסט “נהג מונית-1976-Taxi Driver

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>