משחקי שלטון-2011-The Ides of March

אם אתם בעניין האלגנטיות של הסרטים שג'ורג קלוני מביים, זהו עוד סרט לרצועה המכובדת שלו. אחת הסיבות לכך שקלוני הפך לא רק לשחקן שעשה קרוס אובר מוצלח מן הטלוויזיה לקולנוע אלא הפך את עצמו בתוך זמן קצר למוסד קולנועי של ממש היא העובדה שהוא הצהיר על שאיפותיו כבמאי חברתי ופוליטי ולא רק כשחקן כזה- ובתוך זמן קצר סיפק שורה של סרטים תחת השרביט הבימוי שלו שסיפקו קבלות מיידיות. "וידויים של מוח מסוכן", "לילה טוב ובהצלחה" וכעת "משחקי שלטון" היעיל והטוב.

נדמה לי שקלוני במיטבו כשהוא רוצה לומר שהוא לא בידורי, גם בתפקידיו כשחקן- "מייקל קלייטון" ועוד יותר כבמאי. סגנונו המאופק מתאים לסרטים מטלטלים מהסוג הזה. יש משהו בהופעה השקטה והתמיד מכובדת שלו שהולמת אמירות חברתיות נוקבות ומעוררות מחשבה. תפקידו ב"משחקי שלטון" מצטרף לרשימה הזו במקום של כבוד. סיפור של סנאטור המבקש להבחר כנשיא תוך כדי שהוא מוכן לעשות כמעט הכול על מנת לזכות במשרה הנחשקת הוא פורטרט קולנועי קל ומדוייק עבור קלוני השחקן והוא עובר אותו בהצלחה. באופן לא מפתיע אולי הוא בוחר כאן כבמאי את מי שהוא ללא ספק כמעט כפיל שלו מבחינת סגנון המשחק: גם ריאן גוסלינג קנה לעצמו שם בשנים האחרונות בהופעות משחק מתונות, כמעט מדודות ושקולות מדי וסגנון המשחק שלו זהה להפליא לזה של קלוני. כבמאי, בדומה להיצקוק אולי, קלוני יודע בעיקר מה לעשות עם עצמו כשחקן או עם דומים לו ונדמה שהוא עסוק פחות בלביים שחקנים ויותר ברעיון התמטי של הסרט אותו הוא מבקש להביע. במקרה הזה מבקש קלוני לעסוק באיזה מסר של חוסר יושרה המובנה לתפיסתו במונח פוליטיקאי והוא מעביר את המסר הזה באלגנטיות המתבקשת. גיבורו מושחת בדיוק כמו הנפשות הפועלות בסביבתו. המסר העצוב של הסרט בדבר האמירה הידועה של  כוח משחית היא עוצמתו הדרמטית של הסרט המאופק הזה. בסיומו של מסע גילוי אישי, מאבד הפרוטגוניסיט את תומתו ואת עקרונותיו בשם רצונו האישי לכוח. גוסלינג חד המבע, מגלם בסרט איש יחסי ציבור מבריק וקר של הפוליטיקאי המבקש להפוך לנשיא ואשר נקרע בין רצונו להצליח לבין עקרונותיו המוסריים. האם יתפשר?מבחינתו של קלוני הבמאי התוצאה ידועה מראש והחוויה בהעברתה לצופה היא האתגר הבימוי שהוא עומד בו בכבוד רב לטעמי.

הכוח, השררה ומה שהם עושים לאנשים העוטים אותו והרוצים להיות בסביבתם מנטרלת לתפיסתו של קלוני את היכולת של הפוליטקאים להניע שינוי חברתי של ממש. באחד מן הראיונות לקידום הסרט נשאל קלוני האם יש לו שאיפות פוליטיות משל עצמו והאם ירצה יום אחד לחצות את המתרס ולהפוך לפוליטקאי של ממש. קלוני התלוצץ ואמר שגם אם יבחר לעשות כך תמיד עלולה לצוץ איזו "בחורה" מעברו שתשבש את הדימוי הציבורי לכאורה שיש לו בעיני הציבור. בסרט הזה, מבקש קלוני לנתץ משהו עמוק יותר, את התקווה שפוליטיקאי כלשהוא יוכל אי פעם להוביל שינוי כלשהוא של ממש, וככזה שולח מסר עצוב ומדוייק במיוחד על המערכת הפוליטית בארצות הברית.

4 תגובות על הפוסט “משחקי שלטון-2011-The Ides of March

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>