משחקי הרעב-2012-The Hunger Games

על באז השיווק האינטרנטי שליווה את צאתו של "משחקי הרעב" למסכים כדאי אולי יהיה לעשות יום אחד דוקטורט. הגם שהדלפות ויצירת סוג של דיון בסרטים שעתידים לצאת למסכים, הפך לסוג של כלי שיווק לגיטימי בשנים האחרונות, הוא מביא איתו כמה רעות חולות וכמה אקסיומות שראוי וכדאי לדעת: כן, לרוב מדובר בסרטים שמעניינים בעיקר בני נוער וכן, לרוב כגודל הצפייה גודל האכזבה.

המקרה של "משחקי הרעב" יוצא דופן בעוצמות השיווקיות שלו והמוצר עצמו, קרי הסרט, מצליח לכמה רגעים לתעתע ולהמריא מעבר למחוזות הצפוי מראש אבל בסופו של דבר מקיים את את אותן ההנחות שהועלו כאן לעיל.

סרטי מדע בדיוני המבקשים לברוא עולם אחר ולעשות זאת לא רק באמצעות אפקטים נכנסים מראש מבחינתי לקטגוריה ייחודית מהזן המשתדל. אפקטים מרובים מדי ותעלולי מחשב, מבריחים היום קהל מאד מוגדר, שלא יכנס אל הסרטים האלו מראש ומביאים לשם בעיקר בני נוער ונתפסים לרוב כלא רציניים.

כבר הרבה מאד זמן שלא ראיתי סרט שכל כך מתעתע באיכויות הקולנועיות שלו. בעוד חלקו הראשון של הסרט נדמה כסוג של הברקה אמיתית, שמרגישה לכמה רגעים כאילו היא מבינה את מסורת המדע הבדיוני ונותנת את התחושה של שיוצריו צפו לא מעט פעמים "במקס הזועם", ב"זיכרון גורלי" וב"בליייד ראנר" והכינו את שיעורי הבית שלהם בהתאם, חלקו השני של הסרט ייתן לכם את ההרגשה שיוצריו היו עסוקים לא רק בהכנת התשתית לעשרה המשכונים קולנועיים מיותרים דוגמת סדרת "דמדומים" אלא גם בהדפסת טי שירטים ושאר מוצרי מרצ'נדייזינג אחרים.

בעולם הנשלט בידי ממשלה אכזרית, המארגנת תחרות ריאלטי הכופה על תושבי המדינה להשתתף בה בכוח, מכורח הגרלה כפויה, ולהלחם על חייהם עד הסוף המר אל מול מצלמות הטלווזיה, מצליחה בחורה אחת להדהים את המשתתפים ואת השלטונות המדכאים.

ג'ניפר לורנס, הכוכבת הראשית של הסרט היא אחת ההפתעות הקולנועיות המרעננות של השנים האחרונות, מעבר ליופי עוצר נשימה היא גם שחקנית טובה ואין ספק שהסרט הזה שמוגדר כאחד המצליחים בכל הזמנים יביא אותה לדרגת כוכבות במהרה.

הסרט הזה מוצב ברמת יחסי הציבור שלו כסרט שמנהל דיאלוג ביקורתי עם עולם הטלוויזיה הנוכחי של תוכניות הריאלטי בהן מוקז דמם של המשתתפים לצורך הגברת הרייטינג. אבל נדמה שהדיאלוג הזה אינו חף מקריצה לפופולאריות ולרצון של הסרט לא רק לבקר את פורמט הריאליטי אלא להתשמש בו להצלחתו שלו.

העולם הויזואלי המושקע של הסרט הוא אחת ההברקות שלו. כבר הרבה מאד זמן שלא ראיתי סרט  שעולמו הויזואלי מוקפד, מושקע ובעיקר יצירתי באופן שמשרת את עלילת הסרט ושובה אתכם באווירה דקדנטית מושחתת, שהיא סוג של הכלאה בין רומא העתיקה לעידן מודרני מנותק כל הקשר. זו היא אולי המחמאה המרכזית שאפשר לתת לסרט הזה בעיקר לאור האכזבה מאיכותו הלא סדורה. בעוד שאת חציו הראשון תראו בשקיקה ותצפו לכל התפתחות, הרי שבמהלך חלקו השני, חלק  תחרות הדמים של עולם הריאליטי שהוא מייצר, תוכלו ללא שום היסוס גם לצאת למזנון להפסקה קלה.

אורכו המתמשך של הסרט 142 דקות! ,הופך פתאום את חווית הצפייה בו למעיקה, ואפילו לא נעימה מרגע שהמתח הדרמטי שלו מתפוגג והופך לסוג של אמבטיה שאין בה גלים אמיתים, רק הרבה מאד כאילו.

רבע השעה האחרונה של הסרט מכינה אותנו לסיום פתוח שמטרתו היא אחת, להודיע לנו שיהיו לסרט הזה המון סרטי המשך אם רק נרצה לראות אותם. זהו אחד הסיומים הקולנועיים הפחות מנומקים של השנים האחרונות שראיתי, וחבל, סדרות, אני באופן אישי מעדיף שיישארו בטלוויזיה, לזה בדיוק היא נועדה.

ובמשפט אחד, ההחמצה הכי מעניינת שתוכלו לראות השנה בקולנוע.

לחצו כאן למעבר לטריילר הסרט.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>