השוטר אזולאי-1970

אני לא יודע להסביר את זה, אבל אני בוכה בכל פעם מחדש כשאני רואה את השוטר אזולאי מסיים את תפקידו ומצדיע לכל אנשי המשטרה כשלצדו אישתו הממררת בבכי גם כן.
אני לא בטוח מה יש בדיוק בתמונה הקולנועית הזו שמעיר אצלי את כל החושים, בכל פעם מחדש כאילו כלום. אני מתחיל בדמעה קטנה ומסיים בהתייפחות, וכאמור מדובר בהמון המון פעמים.
כמו שיר עצוב שבא לי לשמוע פעם בכמה זמן על מנת לזכך איזה רגש שיושב לו אצלי בתוך הלב- ככה זה אצלי עם השוטר אזולאי.

אני מודה שכנער, שייקה אופיר היה חקוק אצלי בזיכרון הקולקטיבי, בעיקר בשל התוכנית ללימוד ערבית שעשה בערוב ימיו עבור ערוץ אחד. תוכנית, שהייתה בעצם הומאז מהוסס של מדינה שלמה לשחקן שבאחרית ימיו נדחק מעט לפינה, לא קיבל את התפקידים הראויים לו, והיה נמצא אז באזור הדימדומים של מי שהוא מיתוס שלא ממש יודעים מה לעשות אתו.
אני מניח שגוויעתו של ז'אנר סרטי הבורקס בו מלך ללא עוררין ,היוותה בעצם את התירוץ. אני לא ממש זוכר אם שייקה עצוב או שמח הנחה את התוכנית ההיא, ושידורים חוזרים אין לי על מנת לבדוק את זה אז כך שהתעלומה בעינה נשארת למרות שהעובדות לא השתנו.
עולם הקולנע הישראלי, אם יש כזה דבר בכלל, לא ידע פשוט מה לעשות עם גאון המשחק הבין לאומי הזה שנפל עליהם פה ושהיה גדול עליהם בכמה מספרים. מרלנה דיטריך ידעה.

כילד, אני חושב שהאיש המצחיק הזה היה תמיד בתמונה. במערכון מצחיק ברדיו ביום שבת, בטקסים, עצרות ממלכתיות, ובכל מה שהיה בעצם תוכנית חגיגית.

הקריירה של אופיר מפוארת, ואולי לא זה המקום להעריך אותה נכונה ולתת אבחנות מדויקות לגביה. מה שלי יש מאופיר זה את הרגע הפרטי הזה של הזיכוך שמגיע לו כאמור בכל פעם בה השוטר אזולאי עוזב את המשטרה שהיא בעצם הבית.
לכאורה לא יכול להיות ניגוד גדול מכך, אבל אופיר מצליח לשכנע את הצופה להאמין בחוזקה גם במה שהוא אבסורד.
אני חייב להיות כנה ולומר כאן, ברור לי ששיתוף הפעולה בין אפריים קישון, לשייקה אופיר הוליד את הסרט המיוחד הזה, אבל אני, אבוי, לא נמנה בין מעריציו הגדולים במיוחד של קישון. אף פעם לא הייתי.

אני חושב שסלאח שבתי מעל הכל הוא סרט גזעני ואולי לא בדיוק כאן המקום להרחיב.
ברור לי שהשוטר אזולאי חייב את הצלחתו הגדולה לנימי הרגש הגדולים בפניו של שייקה אופיר וככל הנראה לכימיה הגדולה בין השניים. שכן התסריט הוא לכאורה שגרתי שלא לומר מלודרמטי.

יש משהו בישראל הזו של פעם שנשקפת מבין פניו של שייקה אופיר ושל זוגתו זהרירה חריפאי שהוא מיצג של תקופה ושל כל מה שהוא בעיני ישראליות, פשוטה אמיתה וכנה ללא הפאתוס הציוני.
למרות שדמותו של השוטר אמורה לחטוא גם בפאתוס, הרי שהוא יודע לבצע אותה באופן שמה שמתקבל בסופו הוא דווקא מיזוג בלתי אפשרי של פטריוטיות שהיא בעצם פטריוטיות לוקאלית. כזו שיש בה נאמנות לשכונה, לטעמים לריחות ולמדינה שבתוכה הכל נמצא אבל לא לשטחים לישראל שלמה או לרזה.

גדלתי בשלהי התקופה הזו של ישראל ההיא שנעלמה לה זה מזמן וכל מה שאני יודע זה שהייתי ילד אז שבוודאי לא יכל היה להבחין בניואנסים של השוטר אזואלי במקומות מוצאם.
מבחינתי מדובר היה בשרידים בפעם הראשונה בה נחשפתי לסרט. אבל בכל זאת, השוטר אזולאי הוא סרט של געגוע, ואפשר להתגעגע בעזרת אומנות טובה לכל מיני נקודות בחיים שלך, גם אם הם לא אלו שאתה אמור להיות מכוון אליהם על ידי קו העלילה. יפו הזו, ניצה שאול שהיה בה יופי וחיוניות מסחררת, וכל הישראליות הגדולה הזו של אז, של תום לב ושל התפכחות הם כולם זיכרונות עמומים.

אין לנו כאן הרבה זוגות קולנועיים דוגמת קתרין הפבורן וספנסר טרייסי, יש לנו את זהרירה חריפאי ושייקה אופיר שעשו ביחד גם את אבולבאנת הנצחי. השילוב הזה, ולעיתים נדמה כמעט שרק הוא, מוכיח לי שיש חיה כזו שקוראים לה קולנוע ישראלי, וכשהוא במיטבו הוא יותר טוב מכל דבר אחר- בעיקר מכיוון שהוא מדבר בשפה שלך, בריחות ובצבעים שאתה מבין הכי טוב. וכשהוא לא מבזה אותם אלא משתלב בתוכם, איך אומרים השמיים הם הגבול.

מומלץ, ועוד הפעם מומלץ, ואז עוד הפעם. לכל מי שמרגיש שהוא לא תמיד מבין מה זה בעצם החיה הזו שקוראים לה ישראלי.

מסעו התמים והנאיבי של השוטר אזולאי בכיכובו של שייקה אופיר בנבכי המציאות הישראלית אל עבר פרישתו הסופית ממשטרת ישראל. סיפורה של ישראל הנאיבית החומקת מתוך עצמה ומתפוגגת, שניה לפני שהפכנו למעצמת הייטק. אחד מסרטי הקאלט של כל הזמנים של הקולנוע הישראלי.

2 תגובות על הפוסט “השוטר אזולאי-1970

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>