ארץ אוז-2013-Oz the Great and Powerful

אני לא מעריץ גדול של טכנולוגיות קולנועיות חדשניות כשהן לא משרתות את הסיפור. כי הסיפור בקולנוע, לטעמי, היה ויהיה הליבה אשר לשמה אנשים מגיעים לחוויית הקולנוע.  השנים האחרונות מלאות עד זרא בסרטים שהאפקטים בהם הפכו לגיבורים עצמם והחליפו את מקומו של הסיפור ולעיתים גם של הכוכבים. הם נראים אותו הדבר, הם נשמעים אותו הדבר והם בעיקר משעממים אותו הדבר.

 תרשמו לעצמכם, "ארץ אוז", הוא סרט ייחודי ויוצא דופן בגל הסרטים האלו מתוקף העובדה שהוא רותם את אותם החידושים לטובת מה שהוא ליבה של האמנות המופלאה הזו, וככזה, הוא אחד מן הסרטים המענגים שתראו השנה, בין אם אתם ילדים המחפשים הרפתקה או מבוגרים שמחפשים שעתיים של אסקפיזם משובח או לחלופין את הילד שבכם.

 רשמית הסרט ארץ אוז מוגדר כפריקוול. קרי, הוא מגולל את עלילותיו של הקוסם מארץ עוץ טרם תפגוש אותו דורותיי, אבל כמו כל פריקוול חכם במיוחד, הוא מתכתב לכל אורכו עם היצירה הקולנועית המקורית "הקוסם מארץ עוץ" משנת 1939 בכיכובה של ג'ודי גארלנד באופן מיטבי במיוחד.  הסרט, כמו סרטי הרפתקאות רבים של השנים האחרונות נוצר עבור מסכי ענק תלת ממד והוא אחת מן החוויות האומנותיות הצרופות שנעשו עד כה בהקשר הזה. כל פריים ופריים בסרט הזה מתכתב עם הייחודיות של המדיום הזה, וכשזה משולב עם סיפור טוב במיוחד, השמיים הם הגבול.

במרכז העלילה עומד הפעם הקוסם המסתורי, שאת דמותו מגלם בחן יוצא דופן במיוחד ג'ימס פרנקו, כנוכל שרלטן המוצא את עצמו בארץ עוץ, [OZ], הוא עובר תהליך מסע נפשי שבו הוא מצליח בו בעת לשמור על האישיות השובבה שלו ובמקביל להצליח למצוא את עצמו ואת הטוב שבליבו. הבחירה בפרנקו היא רק אחת מהברקות הבימוי של סם ריימי, [ספיידרמן], שמתמכר לכל מה שהמילה טייפ קסטינג יכולה להציע במובן הטוב שלה. ממילה קוניס בתפקיד המכשפה הירוקה שליבה נשבר ולכן היא רעה כל כך ועד למישל ווילאמס שהדימוי המלאכי שלה רק משרת את דמות הפייה הטובה בצורה מרגשת ועד לריצ'ל ווייס המצוינת בסרט בתפקיד המתעתע של המלכה אוונרה.

 יש משהו מרגש באופן בו יצר ריימי את ארץ עוץ, אחת ממלכות הדמיון הקסומות הקיימות כמעט בראשו של כל ילד או מבוגר שאתם מכירים, על האיקונוגרפיה הבסיסית שלה כארץ פלאים נאיבית ועד למראה הפסיכולוגית העמוקה שהיא מציעה מעבר לכך.

 הבחירה ללכת סביב הסיפור המקורי ולא לשחזר אותו אחת לאחת גם היא סוג של הברקה. ריימי נותן לעצמו מרחב יצירה חופשי לפרשנויות חדשות משלו שעם השנים יקבעו גם את היצירה הזו כחשובה וייחודית.  אם ארץ עוץ היא משל לארץ הפנימית שבתוך כל אחד ואחד מאיתנו, הרי שהסרט הזה מתרגם את התחושה הזו באופן כל כך טוב, יפה, שלם עגול ובעיקר פילוסופי משהו.

 יש מעט מאד סרטים שילדים ימצאו בהם את הרובד העלילתי המרגש והמבוגרים את שלהם ויהיה מדובר בשני עולמות נפרדים, הסרט הזה מציע חוויה עלילתית סוגסטיבית של ממש בכל המישורים האלו והוא נהדר בכך. הוא מצליח להמריא מתוך באנלי על עבור החוויתי והאחר, ובכל יחודו.

 ההומז' לפתיחה בשחור לבן של "הקוסם מארץ עוץ" מתקיימת גם כאן, ובחלוקה הזו, לעולם השחור לבן ולעולם הצבע עושה ריימי הומז' מרגש תוך שהוא מתמודד עם כל המעמסה האיקונוגרפית של היצירה ההיא בכבוד של ממש.  ריימי עושה כבוד לטכנולוגיות החדשות אבל גם מעמיד אותן במקומן. הצבעוניות של הסרט הזה היא אחת מן הייחודיות שראיתי מזה שנים, והחשיבה על העקרונות הוויזואליים של העולם האחר הזה שכולנו מכירים כל כך טוב, מכבדת אותו ועושה לו רק טוב.

 אם אתם ציניקנים, זה לא הסרט עבורכם, אם אתם ילדים, או ששמרתם עם המקום הילדותי אצלכם בלב עבור הרגעים הנכונים, זו בדיוק החוויה שתעשה לכם טוב, אל תחמיצו.