אבדון-2013-Oblivion

הו מה מרהיבה היא תמונת הכישלון לעתים. בעיקר בקולנוע. בעיקר בסרטים גדולים ובמיוחד בסרטים של טום קרוז. תעשו כבוד לאחד מכוכבי הקולנוע והקופה הגדולים בכל הזמנים המתקשה במיוחד להיפרד ממראה נעורי הנצח שלו עם כניסתו לעשות החמישי לחייו ותעיפו מבט ב"אבדון". תמצאו אותו פגום בצורה מענגת משהו.

טום קרוז מגלם הפעם גיבור על השומר,[באוברול מעוצב במיוחד], על מתקני שאיבה ענקיים שתפקידם לרוקן את מי הים לטובת האנושות אשר נטשה את כדור הארץ, לאחר שזוהם והיא זקוקה להם כעת על כוכב אחר [וזה בהנחה שהבנתי נכון].

תפקידו של הקרוז הוא לתחזק רובוטים האמורים להגן על מתקני השאיבה ולמנוע מהמורדים שנותרו על כדור הארץ לפגוע בהמשך הפעילות התקינה של מתקני השאיבה. נשמע כמו פתיחה מוצלחת לסרט מדע בדיוני? אתם לא ממש טועים. רעיון כריית מחצב שסביבו עלילה דרמטית שלמה אינו זר לז'אנר המדע הבדיוני, [עיין ערך "חולית", "אווטאר"] וגם לא למשחקי מחשב פופולארים במיוחד אז בדיוק השתבש כאן?

אם אתם פריקים של מדע בדיוני, לא תרצו להחמיץ את הפיאסקו הזה. הוא מעוצב למשעי, הוא יבריח אתכם לשעתיים לערך מכדור הארץ אל עבר עולמות דמיוניים ובעיקר, יש לו כוכב כריזמטי ותקציב ענק של מדינה קטנה באפריקה, לא פחות ממאה ועשרים מליון דולר הושקע בסרט התמוהה הזה.

קשה להתעלם מסרטים של קרוז. כוח הכוכבות הגדול שלו, הגם שהוא נמצא בנסיגה מתמדת בעשור האחרון, מביא תמיד לכמה מערכי ההפקה הגבוהים ביותר בקולנוע המיין סרטים. חוברים אליו תמיד התסריטאים הטובים ביותר, הבימאים הטובים ביותר וכל שאר אנשי המקצוע המצויינים הדרושים להפקת סרטים מעולים. כמי שיש לו מאחוריו שורה של סרטים מרשימים ופורצי דרך בתחומם, נדמה שכששמו מופיע בכותרות הפתיחה, שזו תמיד הזדמנות לסרט מצוין נוסף. אבל לא הפעם. אחרי הרעיון המבריק, אחרי עיצוב העולם הבדיוני בו הוא מתפעל, אנחנו נשארים עם תסריט רדוד, ניו איג'י על סף המביך.

יש ב"אבדון" רוח קודרת, מעוצבת היטב, אבל חסרת עמוד שדרה תסריטאי של ממש. למעט מקבילה רפלקסיבית על חייו של הכוכב הענק האנגיטמטי הזה, גם הגיבור אותו הוא מגלם לא מפוענח כמותו, אבל גם התענוג הוויריסטי הזה, מתקשה להחזיק סרט שלם ויקר במיוחד, והתוצאה היא לא פחות מתמוהה.

אחרי שתגמרו להתפעל מעולם הבריאה של "אבדון" ותתחילו לחפש את הצידוק הדרמטי לעלילה תתקשו למצוא אותו. בשלב מסויים, הפיתרון הדרמטי הופך אפילו למביך שלא לומר קלישאתי.

אבל למרות כל הנאמר כאן, "אבדון" מרהיב. הוא מרהיב בעוצמות הויזואליות שלו ובעיקר בנחישות של כוכבו לשמור על מעמדו, אבל בו בעת הוא נוגה, לא ברור ובעיקר נבואי כמעט כמו "עינים עצומות לרווחה" של קובריק, וכמותו גם הוא חסר נשמה של ממש. נשמה, שהיא לב ליבו של המרחב הדרמטי הסיפורי בו חייב לפעול כל גיבור. לא ברור מהו המנוע של הגיבור, מהם מניעיו ובעיקר מה המוטיבציה שלו.

כל תמונה מרהיבה זקוקה לסיפור טוב מאחוריה. ב"אבדון" היא פשוט לא מתקיימת, נדמה שכמו האנושות התפוגגה בשלב כלשהוא של התסריט ואנחנו נשארים עם סרט שהוא בעיקר סתום ולא ברור, על אף יופיו הויזואלי עוצר הנשימה של הסרט, הוא יירשם להערכתי כיצירה זניחה למדי במכלול האוטור הקולנועי של הכוכב הגדול הזה.