מלחמת העולמות Z- 2013- World War Z

בחלק מן המידעים שנמסרו בעניין הסרט הזה על ידי יחסי הציבור שלו נאמר כי בראד פיט פשוט רצה לעשות סרט ש"הילדים שלו יאהבו לראות". בין אם מדובר באגדה אורבנית או בהתנסחות גאונית של איש יחסי ציבור, בדיוק במשקפיים האלו צריך להתייחס לסרט הזה. זהו סרט שכוכב גדול עשה בכדי שלאחרים
יהיה פשוט כיף לראותו. בניגוד ל "אבדון" הפומפוזי של עמיתו ובן גילו לערך, טום קרוז, הנלחם בו בעיקר על מצגת נעורי הנצח שלו שמתחילה להתפוגג. בראד פיט נותן לקמטים ולעיני ההאש פאפיז העצובות שפרסמו אותו מקום מכובד במיוחד בסרט החדש הזה, כמו אומר, תנו לי לכייף, כך אני נראה, ובאמת, עשיתי סרט עבור הילדים ועבורכם.

תקציב הסרט הזה, אדיר במיוחד, הוא הגיע לכ 170 מליון דולר. לפני כעשור הסכום הזה היה נדיר, אבל בשנים האחרונות מתרבים הסרטים בתקציבים האלו והם פעמים רבות מתקשים להחזיר את ההשקעה הכלכלית העצומה בם. גם אם לא מדובר בסרט הריווחי ביותר שעשה פיט אי פעם, לא מדובר כאן בפלופ פיננסי, הסרט הזה כבר קרוב להחזיר את עלויות השקעתו, ולפיט עצמו נראה שהיה חשוב להוכיח כי מעל לכל, הוא עדין כוכב קופתי גדול.  אבל בהנחה שהוא לא ייזכר במכלול האוטר של יצירתו של בראד פיט כסרט "חשוב", יש משהו תמוהה בהשקעה בסדר הגודל הזה, דווקא בסרט הזה.

סוכן חשאי או יועץ מיוחד, לא ממש ברור. נקרא להציל את העולם ממתקפת זומבים ולמצוא תרופה שתחסל אותם. זהו פחות יותר קו העלילה המצולמת בכמה יבשות. ירושלים היא צולמה במלטה עבורכם, והאמת חייבת להיאמר, מלטה מצטלמת כירושלים יפה במיוחד, אז אין סיבה להתלונן.

חשוב לקחת בחשבון נתון נוסף בעת הצפייה בסרט חוצה היבשות הזה, סרטי זומבים הם ז'אנר של ממש, ייחודי ואהוב במיוחד בארצות הברית גם אם פחות מוכר ופופולארי כאן. המתים המדביקים אותך במותם והופכים אותך לאחד מהם, הם סיפור אהבה ארוך שנים בקולנוע האמריקאי, עוד מסרטי אימה של סרטים דלי תקציב ושוליים לכאורה בקולנוע האמריקאי כבר בשנות השלושים של המאה שעברה. "ליל החיים המתים" של ג'ורג רומרו, משנת 1968, הוא בעצם הסרט שקבע את הסטנדרטיזציה של הז'אנר הזה. "מלחמת העולמות Z "מציית לכללי הז'אנר באופן מוחלט. הוא מרהיב בעוצמות ההפקה שלו, וכוח הכוכבות של פיט המשתרע על פני כמה וכמה יבשות מגובה כאן בעשיה קולנועית מרהיבה במיוחד. נכון, הוא מנסה לפרוט על מיתרים של כאוס עולמי, עקב ניצול יתר של משאבי הכוכב בו אנו חיים, ולקדם בכך את האג'נדה הפרטית של כוכבו, אבל גם ההתעכבות הזו לא מעמיקה באופן שיכביד על צפייה בו ותהפוך אותו למוסרני מדי, או לחלופין לבעל משקל סגולי או משמעותי.

המרוויחה הגדולה מן העסק היא ללא ספק השחקנית הישראלית הצעירה דניאלה קרטיס, [עם השם הבלתי נשכח והסתום לדמותה "סגן"] שבמפגן צניעות מתוק במיוחד עושה שיעור בקולנוע לגל גדות ואחרות ובוגרי האח הגדול למינהם. כשאת בכל כך הרבה סצינות עם בראד פיט, בהפקה מרכזית כל כך וצולחת את זה באופן הולם. כנראה שמשהו את עושה כמו שצריך.

זהו בידור הקיץ העכשווי, הוא לא יאמר לכם הרבה, אבל לא תרגישו בשעתיים שלו שחולפות להן במהירות בשעמום,  שכן הוא עשוי ביד מקצועית, מהזן שיודעת שכשחם לנו, קשה לנו גם לחשוב.