אילסיום-2013- Elysium

אחרי עונת מלפפונים של סרטי בום בום שלא היה להם טעם וריח כדוגמת "מלחמת העולמות Z", "אבדון" הבעייתי של טום קרוז, "פסיפיק רים", המייגע והמשמים, נדמה לי שהגיע הבידור המשובח של הקיץ בגזרת סרטי המדע הבדיוני או אם תרצו בכלל.

"אילסיום" של ניל בלומקמפ [ District 9] הוא מופע משובח, מדויק ומרהיב במיוחד עבור אוהבי ז'אנר המדע הבדיוני ומי שיודע להעריך קולנוע מיין סטריים המופק לעילא. יש משהו סימבולי בעובדה שהבמאי הצעיר [יליד 1979] שהיגר ממולדתו דרום אפריקה לקנדה, אחראי ליצירה המרשימה הזו. חכו, זה מיד יסתדר לכם.

בשלהי עידן כלשהוא בו כדור הארץ מזוהם, קבוצת עשירים מנתקת את עצמה ממנו ובוחרת לחיות מעליו בכוכב אליפטי מלאכותי ענק בו היא ממשיכה את סגנון חייה הדקנדטי תוך שהיא מתישה את מעט משאביו ותושביו של כדור הארץ הנמצאים במצוקה אדירה. נשמע מתאים לתקופת האפרטהייד בדרום אפריקה?, אתם צודקים, זה לא רחוק במיוחד והסרט מעז ומלא ברמזים לתקופת המשטר האפלה הזו, צעד אמיץ כשמדובר בסרט שמבקש להתחבב על קהל רב ככל שניתן.

אם נדמה לכם שהרעיון העומד בבסיסו של הסרט לעוס משהו, אתם טועים, מכיוון שהסרט מתקיים בתוך סוג של תת ז'אנר של סרטי המדע הבדיוני שבבסיסם התשת משאבי כדור הארץ כנקודת מוצא לכר ההתפתחויות הדרמטיות, ["אווטאר", "אבדון"] וממנו יוצא הקו העלילתי למחוזות אחרים בכל פעם מחדש. יופיו של הסרט הזה, כמו סרטים מוצלחים אחרים בז'אנר שלו, תלוי בביצועו המרהיב שלו. ואכן, מדובר כאן לא רק בסרט שהעיצוב הויזואלי שלו מרהיב, יש לו לב עלילתי מדויק שפועם היטב ובצורה יעילה במיוחד.

אנשי אילסיום, כפי שתמהרו להבין, אינם ששים לחלק את איכות החיים שלהם עם התושבים הדחויים שנותרו בחוסר מזלם על כדור הארץ. טריגר המשיכה המרכזי [זהירות, ספוילר אפשרי] הוא מכשיר ריפוי ביתי המונח בכל בית באילסיום המרפא מכל מחלה שהיא ומבטיח חיי נצח ובריאות אין סופיים. מט דיימון, בתפקיד האנדר דוג, חייב להגיע לכוכב המרוחק והמנוכר ששעריו סגורים, בניצוחה של שרת ההגנה של הכוכב, אותה מגלמת ג'ודי פוסטר אשר מבטאה הדרום אפריקני הפעם בסרט הוא נקודת ההשקה לעניין הביקורת על משטר האפרטהייד. אין זרות ניכור והתנשאות יפים יותר בקולנוע כאשר הם מופקדים בידיים של הכוכבת הענקית הזו.

לא רק שהסרט הזה יפה, הוא מצליח להפיח רוח חיים של ממש בכל מה שהוא משוואה אלגורית של איכות חיים מרוחקת ובלתי מושגת גם בחיינו שלנו. האם הדשא של השכן באמת יפה יותר?, וכמה רחוק אנחנו מוכנים להעז לדחוק את האחר והשונה כאשר הוא לא מתאים ל"פרופיל" החברתי או הכלכלי שלנו.

מרבית סרטי המדע הבדיוני מנסים כמעט תמיד לעבוד על רובד פילוסופי סמוי מן העיין על מנת לתת להם את האיכות הנדרשת בכדי להיכנס לפנתאון חיי הנצח של הקולנוע ולבדל את עצמם מסרטים ברי חלוף, מעטים מהם מצליחים להפוך לכאלו. על כל "בלייד ראנר" ו"הנוסע השמיני" אחד יש עשרות רבות של סרטים שערכם מסתיים בצפייה בהם בלבד. אני מרשה לעצמי להניח בזהירות של"איליסיום" צפויים חיי מדף ארוכים יותר.

"איליסיום" מרגיש בהרבה מאד בחינות כיצירה קולנועית מושקעת על כל פרטיה. העולם החלופי שמציע כוכב הלכת בנוי בצורה מרהיבה, כמו היאוש על כוכבנו הנוכחי, העיצוב האמנותי של הסרט ודמויותיו הוא לא פחות ממרהיב בהקשר הזה.

לא תרגישו בדקת שעמום אחת במאה ותשע הדקות הסוחפות שלו ,המבוצעות ביד קולנועית מיומנת, אוהבי סרטי הפעולה יקבל את מבוקשם ומי שעולמות קסומים אוטופיים, רחוקים שקיומם תלוי ואפשרי רק באומנות הקולנוע יקבלו חוויה מענגת במיוחד.