קפטן פיליפס-2013-Captain Phillips

מהרבה בחינות מעמדו של טום הנקס בתרבות הפילמאית האמריקאית זהה למעמדם המיתולוגי של קרי גרנט או ג'ון סטיוארט האגדתיים. שחקנים שפילסו לעצמם מעמד של איקונות בעיקר בשל בחירת הסרטים הנכונים והיכולת של צופים רבים להזדהות עימם כמו היו חברים לספסל הלימודים.

נדמה לי שהקריירה של טום הנקס נשענת על יכולתו להיות השכן ממול, האיש שאפשר לבטוח בו ולהזדהות עם מאבקו בתאגידים או ברשעים וככלל להאמין שגם הוא, וגם אנחנו נוכל לשרוד על אי בודד [Cast Away]. במובנים רבים, מסעו של האיש שהיה "פורסט גאמפ" לא יכול היה להינתן לשחקן אחר ויש משהו בנקודת הציון של הסרט ההוא בקריירה של הכוכב הענק הזה שממחיש יותר מהכול עד כמה טום הנקס הוא האיש הרגיל שדברים בלתי רגילים מתרחשים כל הזמן סביבו. כלומר, אנחנו? או ליתר דיוק משאלת הלב הברורה ביותר של כולנו.

הגם שחל פיחות במעמדו בשנים האחרונות, הרי שעדין מדובר באחד מן הכוכבים הגדולים שידעה הוליווד ובכוכב גדול במיוחד בעיקר בקרב הציבור האמריקאי, כזה שניתן בקלות גם לייצא בחו"ל. הסרטים של טום הנקס הפכו לפחות "חשובים" בשנים האחרונות, וככאלו שהיה סביבם פחות שיח ציבורי של ממש כפי שהיה בסרטים רבים שלו, בעיקר בשנות התשעים של המאה שעברה. הבחירה לעשות סרט ש"יאמר משהו" או יהיה "חשוב" ויחזיר לכוכב את מעמדו נראית לפיכך מחויבת המציאות.

"קפטן פיליפס" דואג להתעסק בנושא חשוב, גם אם מעט אחר תאריך התפוגה שלו, תופעת הפיראטים הסודנים, אשר הפריעו לציי סוחר לשייט בימים ולשנע מכולות של תאגידים הייתה פופולאריית במיוחד בשנת 2008 ועלתה לכותרות עד שאלו דוכאו במהרה על ידי צבאות בעלי נשק מתוחכם שנאלצו לשמור על הסדר העולמי בתחום המסחר, פן יגלוש הסחר העולמי לאנרכיה של ממש מהזן שהכלכלה העולמית, זו המושתת על ניצול מדינות חלשות, לא תוכל לעולם הסכים איתה.

יש איזו תצוגת עליבות וחוסר אמינות בתיאור האירועים בסרט, וגם אם הם נועדו לשרת את מצוקתם החברתית של הפיראטים הדולקים אחר הספינה הענקית, בספינות דייגים רעועות, או לחלופין נמלטים ממשחתות הצי השיש, הרי שסופו של דבר שדווקא התצוגה הזו ורוחב היריעה הקולנועי שהיא מקבלת גורמת ללא מעט גיחוכים של הצופים במהלך הצפייה בסרט.

הגם שהסרט הזה מנסה לקיים דיון ערכי סביב הנואשות והעוני של מדינות באפריקה ושל דייגים רעבים ללחם, שדגת הים שלהם, נגזלת על ידי מכמורות ענק אירופאיות ואמריקאיות ודוחפת אותן לכדי מעשי יאוש ושוד הרי שהוא נמצא יותר בשוליים.

אבל הסירו דאגה מלבכם, מרגע ההצטרפות של כוכב כמו טום הנקס להפקה כזו, מה שכלל הנראה מאפשר את הבאתה למסך הגדול, נדמה שכל הערכים הללו מתפוגגים וכל צוות ההפקה עסוק בלהפוך את הסרט לעוד סרט בלתי נשכח של טום הנקס בו הוא יתגבר גם על איתני הטבע, האדם ותוך כדי ישמור על צלם אנוש. כלומר, צלם הכוכבות.

מסעו של קפטן פלפס, אשר אונית צי הסוחר עליה הוא מופקד נחטפת, ו מגיע לקולנוע כעיבוד מעט באנלי, לא מרתק במיוחד, חסר קצב של ממש ובעיקר ארוך כמו הוא מבקש שלא להסתיים לעולם, ומתיש תוך כדי כך את הצופים.  אחת מן הבעיות המרכזיות שלו היא שכוכבו תאב ההכרה והרעב לסרט "חשוב" לא מתסייע בו בשחקני משנה ראויים. הדמויות, מלבד זו של טום הנקס, סתמיות, אינן מפותחות ונותרות סתומות משהו בעוד מנעד המשחק [הרחב כתמיד] יש לומר של הנקס, שולט ללא עוררין על המסך במה שיתכן שיביא לו שוב, מועמדות לפרס האוסקר, ואיך יעמדו בפניו שם שוב בטקס, זו הרי עוד יצירה של טום הנקס על מהות הבריאה שלו ככוכב, ושאר הפרטים, כך נדמה, הרבה פחות מעניינים ואין לטרוח עליהם במיוחד.

הסרט, בפתיחה קופתית מרשימה במיוחד בשבוע שעבר בארצות הברית, מוכיח שוב כי בקולנוע המיין סטריים, אין כמו כוח הכוכבות של כוכב גדול בסרט, המכיל את כל המרכיבים הנכונים על מנת  לשרת את הפרסונה הקולנועית שלו, בשביל לייצר הצלחה, או לפחות דימוי של הצלחה.