זרים על שפת האגם-2013-L'inconnu du lac

המועצה לביקורת סרטים[יש כזה מוסד עבש] שלפה איזו תקנה יחודית עבור הסרט הזה, ולא התירה בתחילה להקרין אותו לפני השעה עשר בלילה ולא מתחת לגיל 18. היה צורך לערער פעמיים על ההחלטה הזו על מנת שהקרנת הסרט תותר בסופו של דבר בכל שעות היום, אך הגבלת הגיל נשארה. חטאים כך ידוע, מבוצעים בעיקר בשעות הלילה.

טיפ לצופה המושכל, בכל פעם שהמועצה העבשה הזו שולפת הגבלה מוזרה במיוחד, כדאי שתדעו כי זהו הסימן הראשון לכך שאתם נתקלים באמנות משובחת.

סרטו של אלן ז'ירודי הוא אחת מן היצירות המורכבות, הרגישות והעוצמתיות  ביותר שסביר להניח שלא תראו השנה בקולנוע, אם אתם נבהלים בקלות יתרה מסקס בין גברים.

 

במרכזו של הסרט העדין והפיוטי הזה המבקש לחקור את הקשר שבין תשוקה, מוות ואהבה באופן כנה ללא מסכות וללא פילטרים, תעלומת רצח מסתורי שהיה או לא היה באגם עם רצועת חוף השמורה לגברים הבאים לפקוד אותה בכדי לחפש סקס מזדמן.

בדיוק כמו מותו של איקרוס בציור המפורסם של ברויגל Fall of Icarus, כך עוצמתי כל כך הטריגר הדרמטי המקדם את העלילה של הסרט הזה. שני גברים השוחים בתוך אגם במעין מאבק או קרב אהבה שסופו הטראגי מעומעם ונתון לפרשנותו של הזר המתבונן בהם. עליו לבחור מה ראה. האם הוא מאמין במה שראה ולנתב את מסע חייו שלו לאור משמעויות התמונה שרק הוא עד לה. במה יבחר להאמין?
כמה פעמים התאהבתם באסור? בלא מותר? במה שיוביל אתכם אל עבר דרך שאין ממנה חזרה, או שהחזרה ממנה תהיה קשה במיוחד. כמה פעמים עשיתם זאת בעיניים פקוחות?, בלי מורא ופחד. סביר להניח שלכל אחד מכם שמורה פינה בלב לאהוב או אהובה הרסניים במיוחד. מהזן שברור שאין צורך לאהוב אותם. ששום דבר טוב לא יצא מזה. אם עד כאן התיאור הזה בנאלי למדי,ונשמע לכם כמו משהו שמרכיב הרבה מאד דרמות וקומדיות רומנטיות הרי שהדרך בה מפרק ז'ירודי את המשיכה שלנו למושאי התשוקה האסורים האלו היא לא פחות ממבריקה.

 

 

 

 

 

 

אם נסיבות האהבה קשות, לא מותרות, ובעיקר לא נהירות. הרי שז'ירודי בוחר בדרך מאד כנה במיוחד להציג את מה שהופך להיות נתיב הרסני במערכות יחסים, אשר עלולות לעיתים לא רק לשנות חיים אלא גם לקחת אותם. גיבורו של הסרט, פרנק, מתאהב בקיץ הזה על החוף בדמות שכל קווי המתאר שלה צועקים בעייתיות, ועושה זאת תוך כדי שהוא מדחיק ומסתיר את כל השדים הנחבאים מתחת לכותרת הגדולה הזו שאנחנו אוהבים לקרוא לה "התאהבות". יש משהו פיוטי בדרך בה מתאר ז'ירודי את הזדקקות שלנו לאחר, על מנת להשלים את האני שלנו. את חוסר הקיום שלנו בלעדיו ואת הכיליון שאנחנו מקבלים בזרועות פתוחות בשל מה שהוא לעיתיםקשר של "אהבה". ביטול עצמי ,הכרוך בחוסר אונים גדול שמגיע עם מודעות והדחקה בכמויות בריאות בכדי לא לראות הר למולכם גם כאשר אתם כבר נתקלים בו.

"זרים על שפת האגם" הוא סרט שמבקש לאתגר את הצופים שלו, הוא מבקש לאתגר אותם בתמה הקולנועית שלו, בדרכי המבע החשופות שלו ובסבלנות שהוא דורש מהם. אין תו אחד של מוסיקה בסרט השקט, החזק והחודר הזה, כמו מבקש הבמאי לייצר סוג של ריאליזים כמעט מוחלט במהלך הצפייה בו. לא להפריע לצופה בו להתרכז או להתעמת עם מחשבותיו שלו. גם סצינות הסקס הרבות בסרט אינן מתפשרות, בתכיפות שלהן, באופן החשוף שלהן ובעוצמה הברוטאלית כמעט הטמונה בן.

יש משהו בקולנוע האירופאי בכלל והצרפתי בפרט, שלא רק מאפשר את המבע הקולנועי הכן ביותר על מסכי הקולנוע, אלא גם חוגג אותו מעת לעת. מבלי התחשבות בקודים מסחריים או מוסריים לכאורה, והופך את הקולנוע פעם אחר פעם לאומנות המסעירה את כל החושים. "זרים על שפת האגם" הוא יצירה נדירה מהסוג הזה בכנות ובישירות שלה.

הסרט הזה יעמת אתכם עם שדים אפלים בנושא האהבה, לא משנה אם היא לובשת דמות של גבר או אישה. לא משנה אם היא טובה או רעה. הוא בעיקר ישאל אתכם מדוע בחרתם בה, ולאן היא הובילה את נתיב חייכם.