יריב אינטימי, או בתרגומו המילולי רכוש השטן, מוכרז על ידי באופן רשמי כסרט הכי משעמם של השנה [עד שיגיע זה שאחריו]. אם מחפשים סיבה ממש טובה לשיטפון ההולך וגודל של סרטי אינדי אשר גודשים משנה לשנה את טקס האוסקר ואת הבחירות האמיצות שנעשו בטקס המשמים השנה, יריב אינטימי מספק אותם, ובצרורות.
השם באנגלית, שככה די תפס אותי אני מודה, אמור היה להתחבר איכשהוא למבטו המעונה של הילד שאביו נרצח אל מול עיניו והחוויה הטראומטית הזו מעצבת את גורלו. כותרות הפתיחה של הסרט כולו מופיעות על אקסטרים קלוז אפ של מה שאמור היה להיות המבט הממושמע של עיניו המעונות, שהפכו ברגע אחד לרכושו של השטן, שיוליך אותו במסע נקמה רצחני וחסר פשרות באומה הבריטית הכובשת או מה שזה לא יהיה. הבעיה המרכזית של הסרט מתחילה לדעתי כבר כאן בפיספוס ענק ובבחירה בילד אנמי בעל זוג עינים עגליות משהו. החכמים שביננו יכולים לעזוב את האולם ברגע זה או לחכות לבראדי כמה דקות נוספות ורק אז לפרוש. אלן ג'י פאקולה הוא במאי משעמם שעושה סרטים משעממים עוד יותר. ולרוב שובר את שיאי השיעמום של עצמו בכל פעם מחדש. הריסון פורד מאוהב בו מאז "בחזקת חף מפשע" ובטוח שהוא איזה גאון קולנועי, וכשמשלמים לשחקן עשרים מיליון דולר לסרט, לרוב עושים לו ג'סטה ונותנים לו גם לבחור את הבמאי. [ראה מקרה טום קרוז, בראיין דה פלמה ו"משימה בלתי אפשרית"]
מייברג כבר הסביר על קרב הטיטנים שהתרחש מאחורי הקלעים של הפקת הסרט בעשרים עמודים בערך במעריב זה אך, כך שלא נכביר במילים. אבל אכן ככל הנראה נערך קרב יוקרה אכזרי וחסר פשרות בין שני הכוכבים המובילים אשר מנע מהם להתרכז בעבודה המרכזית בעשיית סרט והיא כמובן עשיית הסרט. הניצחון של בראד פיט מוחלט כאמור, ובכל פעם בו הוא ופורד מופיעים על המסך ביחד מתחשק לצופה הממוצע לחבר את פורד למכונת הנשמה במיוחד אחרי הקטעים בהם הוא צריך לפצוח במרדף המשלב בתוכו ריצה. או לפחות לצעוק: "מישהו יכול לעזור לזקן לעבור את הכביש".
פיט משכנע אותנו מידית במבטא האירי החצוף אבל את זה אמרנו גם על טום קרוז ב"הרחק מכאן" ואחר כך קיבלנו דיווחים על האומה הבריטית המתפקעת בתיאטראות מצחוק עקב עקימות מבטאו. אנחנו מדברים פה עיברית, כך שגם אם אנחנו מתלהבים ממבטאו הנחשק אין באפשרותנו, כמו שאומרים, להציב סטנדרטים.

מבטא עוד לא עושה סרט. [בהנחה שאתה לא מריל סטריפ] ובראד פיט בלונדיני ככל שיהיה לא בהכרח חייב לסגור קופות. לא תמיד מבינים מי עושה מה וכרגיל שלל שחקניות משנה מכוערות עם תפקיד לא ברור, שככל הנראה נשאר על ריצפת חדר העריכה עקב קרב הטיטאנים בין שתי הפרימדונות והשאיר אותן, פלקטיות לחלוטין גם כן לא מסייע בהרמת המורל בעת הצפייה.
האכזבה הגדולה באמת היא שאתה מבין בסוף הצפייה שהריסון פורד כבר לא יוכל לשחק באינדיאנה ג'ונס ארבע עקב מצבו הגריאטרי, ואולי היה טוב יותר בכלל אם היית נכנס שוב להקרנה המשופצת של מלחמת הכוכבים ומקבל אותו פחות עשרים שנה עם אותו כישרון משחק מוגבל.

ונסיים בקונטרה פנימית כזו, היו בהקרנה שתי רווקות מזדקנות שיצאו ממנה נסערות לחלוטין, מה שאומר שלא הכל בחיים זה בהכרח תוכן.