לפני השינה-2014-Before I Go to Sleep

גם כוכבים גדולים לא יכולים להציל סרט מחורבן, אפילו אם הם ממש מתאמצים, כך מסתבר. זהו לא שיתוף הפעולה הראשון של ניקול קידמן וקולין פירת', אבל גם הוא, כמו קודמו, "איש המסילה", לא מצליח להמריא מעל beforeמחוזות הבינוניות ויישאר כנראה סוג של תהום אפורה משהו, במכלול האוטר המרשים של שני הכוכבים הללו, מהזן חסר החשיבות והזניח.

מבלי לעשות כאן ספויילר  נאמר רק כי על רקע העולם האלים בו אנו חיים, "לפני השינה" צריך להיות לפחות רלוונטי לאיזה דיון על אובססיה ביחסים בין אישיים, אבל גם בזה הוא נכשל.

זיכרון מתעתע, תמיד היה כר נרחב ליצירת דמויות רגשיות מעורערות מהזן שהקולנוע אוהב. והוא אוהב בעיקר מכיוון שהוא אומנות המתירה לעצמה לקפוץ בזמן באופן ויזואלי, אבל השימוש באלמנט הזה, שחוק, ונדמה תמיד שיש איזה קושי בלחדש משהו בתוך המוטיב הזה של אמניזיה מזן של זוכרת או לא זוכרת.

אם יש לסרט הזה נשק חזק של ממש, אלו זוג הכוכבים המשובח שלו, ונדמה שגם כאן, בדיוק כמו ב"איש המסילה", שניהם נרתמים ברצינות תהומית לשכנע אותנו בהופעותיהם. קידמן בתפקיד העלמה הענוגה שאיבדה את זכרונה ופירת' בתפקיד בעלה המסור המלווה אותה.

קידמן מגלמת אישה, אשר בכל בוקר, בעת שהיא מתעוררת, שוכחת כל פרט ופרט לגביה חייה, עקב טראומה קשה שעברה והיא צריכה להתחיל את היום יום, בליווי מחודש של בעלה הנאמן [פירת], ולחפש בתוך הזיכרון את מי שהיא ומה שהייתה ושהוביל אותה למצב הזה.

הבעיה היא שבכל פעם שנתקלים בסוג של בעיית זיכרון מהזן הזה, אי אפשר שלא לחשוב על "יום המרמיטה" או כפי שקראו לו כאן למיטב זיכרוני, "להתעורר אתמול בבוקר" עם אנדי מקדואל. וזו מחשבה שלא ממש עוזבת אתכם לאורך מרבית הסרט, אולי בעיקר בשל קווי הדמיון החריפים. החריפים מדי יש יאמרו אפילו.

"לפני השינה", לא סובל מסיפור רע, הוא סובל  פשוט מסיפור שכבר סופר אלפי פעמים ולא מביא איתו שום טוויסט חדש. ובעיקר הוא סובל מביצוע קולנועי לקוי על גבול הבנאליות. הוא לא מסביר יותר מדי, הוא נשמע ונראה כמו סרט שנעשה איפושהוא בתחילת הניינטיז וקולנועית הוא רחוק מלהיות מעניין או מסעיר במיוחד. יתכן שהאשמה נתונה ב , במאי הסרט, שזהו לו סרטו העלילתי השני והוא גם כתב את התסריט הפושר הזה. אין שום מיומנות בו לא של תנועות מצלמה ולא של אווירה קולנועית שתגרום לכם להתפעל או באמת להאמין לסיפור.

פירת הוא טעם נרכש. במקרה שלי, טעם אהוב במיוחד. הוא אניגמטי ומלנכולי תמיד במידה הנכונה וכך גם כאן, קידמן, היא כוכבת גדולה שמחפשת להיט קופתי מוכח כבר שנים ארוכות ונדמה שגם הסרט הזה לא יושיע אותה ומוטב היה לו לא הייתה לוקחת בו חלק. משהו בהופעה שלה בו נותר מעט סתום ולא ברור. בדיוק כמו התסריט שלא נותן הסביר אחד מספק לכל אורכו ומציג דמות שהיא מעט שטוחה וחד מימדית ובעיקר רץ כל הזמן לאיזה קרצ'נדו עלילתי מהזן של, הנה, תראו, תיכף נפתיע אתכם, כשהפיתרון העלילתי היחיד שהוא מספק בנאלי בדיוק כמו השימוש באלמנט אובדן הזיכרון עצמו.

"לפני השינה" יכול להיות סרט שנרדמים איתו מצוין, אולי אפילו במהלכו, אבל בשביל זה צריך להמתין שהוא יהיה על מסכי הטלוויזיה שלכם.