חיית הלילה-2014-Nightcrawler

MV5BMjM5MjE@._V1_SX214_AL_אם יצא לכם לבקר מתישהו בלוס אנגל'ס של הסרטים שאהבתם, גיליתם בוודאי שהיא מקום אחר לגמרי. גדול עד אין קץ, בעלת אופי של עיר מהגרים אין סופית, וקצוות של עושר ועוני שמתערבבים זה
בזה באמצעות אוטוסטרדות ענק חסומות רוב שעות היממה שבהן איש לא יפתח את החלון מפאת הערפיח' ובוודאי שלא לענות לכם לשאלה. אבל מעל הכל לוס אנג'לס של הלילה במציאות, לא זו הקולנועית, נראית כמו כמו מקום בודד והזוי להפליא. הפער בין לוס אנג'לס הקולנועית לזו המציאותית נותר חקוק בזיכרון שלי גם שנים לאחר הביקור שם. עד שיצא "חיית הלילה". התיאור הפיקטוריאלי החד, הקולע וההזוי שלה הוא גיבור עלילה בעל זהות נפרדת המתקיים לצד העלילה הדרמטית שלו ולטעמי הוא מעניין לא פחות. אם רציתם לדעת איך באמת נראית לוס אנג'לס, מעבר לאיקונוגרפיה הקולנועית של שלט הוליווד המיתולגי על גבעת ההר. כדאי לכם לקפוץ לראות איך "חיית הלילה" תופס ומתאר את העיר הקולנועית העצובה ביותר בעולם, כי כך בדיוק היא נראית. אבל לא רק מהסיבה הזו "חיית הלילה" הוא אחד מן הסרטים המשובחים שתמצאו על המסכים כעת.

במרכז הסרט הזה, כך נדמה, עומד כתב אישום של ממש כנגד כלי המדיה, היכולת שלהם למנפל את הצופה, להניע אותו לפעולה והעובדה כי כל ערכיות לכאורה העומדת בבסיס שידור איטמיים חדשותיים היא פיקטיבית בסופו של דבר שכן הרייטיניג, הוא סופו של דבר ועניין המלך האמיתי ועל פי ישק דבר, יונעו חיים, קריירות, תפיסה ציבורית ובעיקר יתנו הזדמנויות לזרוח לרגע בתוך עולם המשועבד לדימוי התקשורתי שלו עצמו כפי שהוא ניבט מעל מסכי החדשות.

לואיס בלום, [ג'יק גילנהול] הוא עכבר אנושי מהזן שנפוץ במיוחד בלוס אנג'לס, אין לו כיוון, אין לו מטרה והערך המרכזי שלו הוא שרידותו האישית שלו. אירוע מקרי מביא אותו לעסוק במדיה המצולמת והוא עושה חייל מהר מאד במקום שבו הטישטוש בין אמת לבדיה הוא בעצם סוג של מצרך. הטיפוס שלו לצמרת התקשורתית החדשותית הוא סיפור מצמרר על הקו הדק בין ערכה של אמת חדשותית לבין התפיסה האמיתית יותר שלה: דרמה טובה במיוחד.

אם יש משהו שמייחד את דמותו של בלום היא העובדה שהוא נע על מנעד רגשי מצומצם במיוחד, מהזן שהופך אותו לאכזרי או לטיפש או לשניהם יחדיו בעצם והתוצאה היא דמות הזויה, קשה לעיכול ובעיקר מטרידה במיוחד את מוחו של הצופה בשאלה ומה אם החדשות שאני אוהב לראות באמת נוצרות על ידי אנשים דוגמתו של בלום.

ג'יק גילנהול יצר כאן דיוקן בלתי נשכח וטוטאלי במיוחד וניכר בכל פריים בסרט הזה כי הוא מודע לכך כי בהחלט יתכן שהתפקיד הזה ייזכר כתפקיד חייו. אחרי שורה של סרטים בשנים האחרונות אשר איכזבו הן מבחינת הביקורת והן מבחינת הקופה, ג'ילינהול מצליח לממש שוב את ההבטחה שהייתה טמונה בהופעתו המחשמלת ב"הר ברוקברק" וב"ילדה טובה", בהם בלט ופרץ כשחקן מוערך. הרזון המוגזם, והסהרוריות של דמות איש חדשות הלילה הוא דיוקן משובח של משחק משכנע כל כך עד שהוא יוצר רתיעה של ממש מדמותו על המסך, וכמו כוכב אמיתי הולך הכי רחוק שאפשר עם התפיסה של הדימוי הציבורי שלו במובן, לא באמת אכפת לי, תמיד העדפתי הרי להיות שחקן.

מרבית הסופרלטיבים שהונחתו על הסרט הזה מוצדקים, גם אם הוא לא בידור במובן של סרט שיעשה לכם טוב, לצרכני המדיה הכבדים שבינינו, הוא יגרום להתכנסות של ממש על האמת הניבטת מעל מסכי הטלוויזיה שלנו, על כוחה לעצב את חיינו ועל מידת נחיצותה בחיי כולנו.

לא להחמיץ, יצירה נוגה, אפלה ומשובחת במיוחד שערכה עוד יעלה לאורך הזמן.