יש משהו מאד מטריד באגביות הרוע המחלחל דרך העולם הויזואלי שבונה אטום אגואין, ולא בפעם הראשונה, הבמאי הקנדי הזה יודע לברוא עולמות ומינזסצינות ההופכות לגיבורים בפני עצמם, וכך ב"שבויה" נדמה אפילו יותר מתמיד כי לעולם האפל שהוא בונה, יש צידוק בכל פריים ופריים של הסרט הזה. כמו לא יכל להתקיים כלל במציאות אחרת.

אם יצא לכם לבקר פעם בקנדה [או בצפון ארצות הברית] באמצע חורף מושלג יתכן שהיא צירוף של המקום המרגש, העדין והמדכא ביותר שתראו אי פעם. אגויאין עושה שימוש מבריק של ממש בנופים הקפואים לטוות את המציאות הטורדנית כל כך שהוא מבקש לתאר: בתוך השלווה הסטואית יכול להסתתר לעתים הרוע האנושי הגדול ביותר, דווקא זה שהיינו מצפים ממנו להיות דרמטי יותר, ניצי יותר משגשג באופן פילמאי לפחות בסביבה שנדמית רדומה. כמו מאתגר את החושים האנושיים להיות ערניים יותר.

אב, "מאבד" את בתו בתוך כדי המתנה של כמה דקות בדיינר מקומי. זהו הטריגר המניע את עלילת הסרט היפיפיה והכאוב הזה. אגב, כחצי מיליון ילדים, כן, חצי מיליון ילדים נעלמים נעלמים בכל שנה בארצות הברית, מחציתם נחטפים על ידי בני משפחה, חלקם בורחים, וחלק קטן, נחטף על ידי רשתות פדופיליים. "שבויה" עוסק באחת מן הרעות החולות הקשות שהמיט האינטרנט על העולם המודרני, האופן בו הוא שכלל את יכולתו של הרוע והפך אותו למתחכם וגלובלי יותר. אולי רע יותר בעצם. מפחיד וכזה שקשה עוד יותר להתמודד עם עצם קיומו.

"שבויה", אינו סרט צדקני, מוסרני והוא חף באופן מסוים מכל הבעת דעה על התופעה המפלצתית בה הוא דן. נדמה כי זה סוד קסמו. גיבוריו נעים בתוך עולם קפוא מושלג שחוקיותו ידועה לכל אחד ואחד מהם ואנחנו כצופים, מרגישים לא מעט פעמים חסרי אונים, בדיוק כמו הגיבורים.

אגויאין מצליח לייצר איזו זהות מיידית בין הצופה למושאי העלילה באופן שלא מותיר להם מקום אלא לקחת חלק פעיל ומיידי בעלילת הסרט רק בכדי שיגלו שגם הם, כמו גיבוריו, משועבים לצער קיומי גדול ואדיר שאין כוח ממשי שיכול לגאול אותם ממנו.

יש בסרט הזה הופעה מרשימה במיוחד של ריאן ריינולדס ורוזריו דוסון שעושים הכול על מנת לחרוג מתבנית הכוכבות ההוליוודית הצפויה, ושניהם, בצירוף שחקני משנה אחרים, עושים עבודה מעולה ומרתקת שוברת קונוונציות לפחות ברמת הדימוי הציבורי שלהם, או איך שהם נתפסים לרוב.

יש משהו שהוא לא נעים, לא מתפשר, ובעיקר נחרץ מאד ומתבונן בסרט הזה. כמו מתוך איזו ידיעה שלאומנות אין באמת יכולת לשנות מציאות, רק לשקף אותה באופן המרתק ביותר לפעמים. כמעט בדומה לרוע עצמו, שכל שיש לעשות לעיתים הוא לדעת על קיומו לעשות כמיטב יכולתך לדאוג שהוא לא יפקוד אותך גם אתה יודע שסופו של דבר ועניין, יתכן מאד שתהיה חסר אונים כשהוא נוקש על דלתך.

מצוין, ומרתק.