אור ירח-2016-Moonlight

יש מעט מאד רגעים' בהם הקולנוע מצליח להביא עמו אל המסך את אותם הרבדים הרגשיים אותם מצליחים להביא אליו אומנות הספרות או הציור. באותם הרגעים, אפשר לחוש את ההתרגשות של ההצלחה של האומנות הקולנוע להביא את הצופה אל העומק הרגשי אותו מביאו האומנויות האחרות ושלעיתים נדמה שהוא חסר אותן.

downloadאור ירח של ברי ג'נקינס היא יצירה מושלמת. היא מנצלת את יריעת המסך כמו בד קנבס של צייר, או לחלופין כמו סופר הבורא לעצמו ממלכה מדוייקת בה מתקיימים גיבוריו מעל דפי ספרו וגורם לנו להאמין לחלוטין לקיומם. לא מדובר רק במיומנות קולנועית, טכנאי קולנוע מושלמים, יש לא מעט היום, אבל היכולת לרגש ולטלטל את הצופה שמורה כיום רק למעטים, ג'נקינס, הוא אחד מאותם אלו המבינים את המכלול השלם של אומנות הקולנוע שאמצעי המבע שלה, המשחק והתסריט צריכים להיות בסינכרויזציה רגשית מדוייקת בינהם.

בהרבה מאד מובנים, אור ירח מצטרף למנצ'סטר ליד הים וחולק עמו את אותה השלמות הקולנועית הויזואלית והרגשית. במובנים רבים יש לא מעט קווי דמיון בין הסרטים הללו ואיכויותיהן.

יש תחושה של יאוש כבד, מהול בלא מעט רגישות בסרטו של ג'נקינס, המעלה על ידי סיפורו של צעיר שחור לאם חד הורית מכורה לסמים, המגדל את עצמו לבד בעצם ומנסה לפלס את דרכו בעולם. התחושה שהחלום האמריקאי בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות הוא בעצם סוג של פיקציה או לכל היותר שאיפה אוטופית בלתי מושגת, מעולם לא הייתה כואבת יותר כפי שהיא מכאיבה בצפייה באור ירח. האם אנחנו הופכים להיות מי שאנחנו או שאנחנו תוצר של סביבתנו ונסיבות בלתי אפשרויות הכופות את התפתחותנו הרגשית והופכת אותנו לא בהכרח למי שנועדנו להיות, אלא למי שהסביבה מתירה לנו להיות?  האם אנחנו הופכים לסך חלומותינו, או לסך המציאות ומה שהיא מתיר לנו לשמור מתוכם?

השאלה הללו מרחפות מעל סרטו של ג'נקינס לכל אורכו והן נוגעות ללב ומתוארות בעצב פיוטי של רב אמן ששולט באומנות הקולנוע ובמה שהוא רוצה לומר דרכה.

אם המצלמה נועדה לספר סיפור, הרי שהשחקנים, זוויות הצילום והתסריט המושלם של אור ירח הם האלמנטים הנעדרים נוכחים של הכוח הפיוטי של הסרט הזה. יש לא מעט רבדים ונושאי עיסוק בסרט הזה, תהליך ההתבגרות עצמו, תהליך ההתבגרות של נער שחור המגלה את מיניותו ההומוסקסואלית בסביבה שאין בה טולרנטיות והחמצה הורית המשבשת את חיי הילד לעד, כל אלו משמשים כפקטורים נוספים לדיון על החוסר בשיוויון הזדמנויות אותו "מעניקה" החברה האמריקאית לאזרחיה האפרו-אמריקאים ולמהותו של הגבר האפרו-אמריקאי המודרני, בדיון שאינו מחמיא לו תמיד.

התחושה שחייו של הנער המתבגר שווים עבור סביבתו מעט מאד, מתעצמת על ידי החלוקה התסריטאית לשלושה אזורי זמן בחייו אשר כל אחד מהם מגולם על ידי שחקן אחר, כל אחד מהם טוב כקודמו וכל אחד מהם זוכה לזמן מסך שווה כמעט, מה שמעצים את החיבור הרגשי החזק אצל הצופה.

אור ירח איננו סרט קל לעיכול ברמה הרגשית אבל צופה המוכן להתמסר אליו יגלה שהוא עובר חוויה עמוקה שתתחבר לו לנקודות של כשלון, הצלחה ותעצומות רגש אל מול מכשולים ואכזבות בחייו שלו, ובזה, כוחה של אומנות טובה ובעיקר בלתי נשכחת.

זוהי יצירה קולנועית פואטית ממש, היא דורשת מן הצופה בעיקר פתיחות רגשית והתמסרות לסיפור הקשה ולמציאות המעגלית המדכאת אשר בתוכה כלואים גיבוריה. רגעי החסד המעטים הטמונים בתוכה נוצרים יופי ואמת נדירה שקל להכיר בערכם ולנצור אותם בזכרוננו.

נדיר. לא להחמיץ!