לואיז על החוף-Louise en hiver -2016

לואיז, אישה מצוירת, נשכחת על חוף עיירת קיט צרפתית טיפוסית בסוף עונת הנופש המסורתית. היא מפספסת את הרכבת האחרונה ונאלצת להישאר בעריית הקיט עד לבואו של הקיץ הבא. זו, בשתי שורות לכאורה, עלילת אחד מן הסרטים היפים, הפילוסופים המדויקים ועוצרי הנשימה שנמצאים כרגע בסביבה שיופיו בכך שכל דבר בו כמעט הוא לא צפוי, לא מובן מאליו והוא כובש ומהפנט בחן ובעדינות הבלתי אפשריים שלו.

downloadהפעמים הראשונות בהן הבנתי כי סרטי אנימציה לא חייבים להיות סרט ילדים הייתה כשצפיתי בעיבודים החד פעמיים והמבריקים לחוות החיות של ג'ורג' ארוול,(1954,ג'ון הלאס וג'וי בצ'לור) ולגבעת ווטרשיפ(1978, מרטין רוזן). הסרטים הללו, למרות מרחק השנים הרב בהם הופקו שודרו לא מעט בטלוויזיה הישראלית

במהלך שנות השבעים, לצד סרטי אנימציה רוסיים משובחים, אבל הם היו בלתי נשכחים בפער שיצרו אצלי כשגרמו לי להבין, שאומנות הסרטים המצוירים, לא נועדה בהכרח רק עבור ילדים. המתנתי להם בשידורים חוזרים(הכללית אף פעם אכזבה בהקשר הזה והם היו מוקרנים שוב ושוב) ואני זוכר את עצמי מביט בהם בשקיקה ומנסה לחלץ מתוכם של עולמם של המבוגרים השבוי בתוכם: את הצביעות האנושית, חוסר הנאמנות לאמת והולכת השולל ואת כל אותם מושגים של עולמם של הגדולים, שיכולתי כבר לחוש בהם, אבל עדין לא היה לי שם מדויק וברור עבורם.

זירת רוב סרטי האנימציה שהם לא סרטי וולט דיסני נדמית היום יותר כזו שמתרחשת באיזה סוג של עולם שוליים קולנועיים. למדינות אירופאיות רבות, צרפת ביניהן, מסורת ארוכת שנים של יצירות אנימציה מפוארות. אבל נדמה כי מכונת השיווק האמריקאית האגרסיבית כל כך, היורה בכל שנתיים לערך סרט חדש מאולפני וולט דיסני שהופך בסוף ההקרנה לקלמר או תיק בית הספר, נכסה לעצמה את הז'אנר הזה באופן כל כך מוחלט, שאנחנו לא מתפנים אפילו לחשוב על אפשרות קיום תודעתית אחרת עבורו.

לואיז על החוף, הזכיר לי טעם ילדות שבה אתה צריך לפענח את הסרט, משתאה למול איזה פלא שהוא כולו צופן רגשי אחד גדול. שמו הצרפתי של הסרט בתרגום מדויק, לא חופשי, הוא לואיז בחורף, אך הוא אינו מופץ כך. חשוב לי להתעכב על כך כי זהו חורף חייה האחרון(?) של לואיז, מי שהייתה ילדה עזובה ומוזנחת רגשית הלומדת מיומנויות קיום בסיסיות על ידי סבתא שנוקשותה היא אהבתה. לואיז היא אהובה נשכחת ואם וסבתא וכעת בחורף חייה, הפכה כמו קשישים רבים אחרים, לאדם שקוף על החוף שהנופשים לא מבחינים בו, והיא מסכמת לעצמה את חייה בבדידות מרשימה ואמיצה כל כך.

download (1)

 

 

 

 

 

האיורים החד ממדים של הסרט, עיירת החוף, דמויותיה, בנייניה, אל מול הקונטרס של דמותה הגמלונית, בעלת האף הענק של לואיז המתהלכת לה בעיירת החוף הנשכחת בצירוף פס קול בדידותה הבלתי מעורערת משנשכחה, הם חוויה רגשית אינטלקטואלית עוצמתית כל כך, שכן לואיז, במידה רבה כמו כל צופי הסרט הזה, מסכמת לעצמה את חייה: את אהבותיה, כישלונותיה, ההחמצות היש והאין. אם בדידות היא נושא העל של הסרט הזה, הרי שהוא לא פחות מיצירה ספרותית משובחת ומבריקה ממש. שבעים ומשהו הדקות שלו קולחות במעין רצף רגשי המציף את הצופה בעצב, באמפתיה ובהשתאות אל מול ההתמודדות של לואיז עם הפיכתה לשקופה ולנשכחת. כל שנותר לה הוא לשרוד, להרהר במסע חייה ובעיקר, לחיות את היום שלה בצורה הטובה והמספקת ביותר מבחינתה.

download (2)

 

 

 

 

 

זהו שיר הלל לזקנה, לחוכמת החיים והניסיון ולעובדה שאנחנו נוטים פעמים הרבה שלא לראות את חוכמת החיים של מי שהתבגר בתוך מסע חייו ובמו ידינו אנחנו הופכים אותו לשקוף. זהו סרט עצוב, יפיפה עד עוצר נשימה וכל קלישאה אחרת שתרצו להדביק לעוצמה הרגשית שלו מותרת לכם והיא עדין תהיה סופרלטיב נחות ולא מדייק ליצירת המופת הצנועה והבלתי נשכחת הזו.