האחרים-2001-The Others- על אובדן, צער ורגישות

האחרים, עיון מאוחר.

האחרים בבימוי של אלחנדרו אמנבר, נחשב על ידי רבים כאחד מתפקידיה הטובים ביותר של ניקול קידמן, ומבחינות רבות מהווה מהלך מכונן בנרטיב הכוכבות שלה. הסרט הופץ זמן קצר לאחר הצלחתו של סרט קודם של קידמן, מולאן רוז של באז לורמן, ושני הסרטים פתחו את העשור המשמעותי ביותר download (3)של עשור הכוכבות הגדול ביותר של קידמן, במהלכו גם זכתה בפרס האוסקר עבור הופעתה כסופרת ורג'יניה וולף בסרט השעות.  תפקידה כאם, אשר ננטשת על ידי בעלה היוצא לקרב במלחמת העולם השניה, אשר נשארה לבדה לגדל את ילדיה בבית אחוזה גדל מידות לבדה, באחד מאיי התעלה שכוחי האל שבין צרפת לאנגליה מרתק ועוצמתי.

האחרים עוסק באובדן, בצער ובכאב. וביכולת שלנו האנושית להתמודד עם חרדת הנטישה והעצב המלווה אותה. הורים הקוטלים את ילדיהם מסיבות שונות הם אחת מן התופעות החברתיות הקשות עימם מתמודדת האנושות. קל וחומר שסרט העוסק בנושא כזה נדרש לפרשנות מעניינת וייחודית על מנת לרתום אליו את הצופה להבנת האובדן והעוצמות שהוא מייצר עבור הגיבורה המרכזית שלו.

דמותה של קידמן, מקבלת החלטה שלא לחשוף את ילדיה לאור השמש עקב מה שהיא מגדירה כרגישות בלתי אפשרית לאור. אל הבית הנטוש מגיעים שלושה משרתים המפרים את האיזון היום יומי של האם האובססיבית לשליטה בכל חלק וחלק של היום יום של ילדיה.

אובססיה לשליטה היא מרכיב מרכזי בסרט הזה. משזו הולכת לאיבוד, מתפוררת אחיזתה של דמותה של קידמן בילדיה, ובעצם בחייה כולם.

האחרים הינו סרט אימה קלאסי ועונה על רבות מן ההגדרות של סרטי אימה, אך בראש ובראשנה הוא סרט אימה פסיכולוגי המבקש להסביר את שאי אפשר אולי להסביר: אובדן שפיות ורצח שאין לו מחילה(ספוילר) של אם,את הקרובים לה ביותר, זוג ילדיה-יוצאי חלציה. מבחינה זו הסרט נחשב למעז ביותר מן הבחינה התסריטאית והדרך בה הוא מטפל במושג האובדן, רגישה, נוגעת ללב ומעזה במיוחד.

הבית הנטוש לכאורה מתמלא כל הזמן בדיירים חדשים הבודקים ומערערים את השלווה לכאורה של דייריו. המתים מתערבבים עם החיים, הזיכרונות עם תקוות הקיום והשאיפות של גיבורי הסרט מהולים בכל מה שהחיים שנגדעו יכלו להציע לגיבורים, אך כשלו.

הטבע האנושי, על קשת התחושות והרגשות שהוא מציע תחת הכותרת "לאהוב", הכוללת גם את מונח הקטל, מתפרש לתוך עלילת הסרט היפיפיה הזה המשתמש בכל אמצעי המבע הקולנועי בכדי לייצר את האווירה הטעונה של הבית המתפורר ושל דמויותיו העצובות.

מזג האוויר הערפילי, גודלו של הבית ומיקומו בצומת של גורל נשכח בעיצומה של מלחמה מאפשרים לגיבורי הסרט לפעול בחופשיות יתרה בתוך מסע העצב הפרטי שלהם שהופך בעצם למסע העצב של הצופה עצמו ולמסע קתרזיס לתחושותיו שלו עצמו.

על מה אנחנו חושבים כשאנחנו מניחים את המונח אובדן לפנינו?. לאן העצב יכול להוביל אותנו והאם הוא מוצדק. בשאלות הרות משקל אלו עוסק הסרט כשאין הוא מניח בהכרח פתרון מניח את הדעת עבור הצופה, אלא את משקל המציאות בלבד.