פרשס-2009-Precious

יש ניגוד חריף בין משמעות שמה של גיבורת הסרט פרשס, קרי: יקירה, לבין מסגרת חייה האומלללים שהיא מתפקדת בתוכם כמעיין גרסה נשית של איוב התנכ"י.

את הסרט ביים לי דניאלס, אחד מן הבימאים הבולטים ביותר בקולנוע האמריקאי העצמאי העכשווי, והוא עיבוד קולנועי של ג'פרי פלטשר לרומן "פוש" (Push – "דחיפה" או "דחוֹף") מאת ספייר, משנת1996.

 

תמת העל של הסרט הזה, היא הדיון בכוחו של היחיד האחד הבודד לשנות את חייו מן הקצה אל הקצה בתוך מציאות חייו כשהוא מוקף בדמויות העושות כל שביכולתן שלא לראותו כאינדבדואל בעל זכויות ופרבילגיות משלו.

סיפורה של פרשס, צעירה אפרו אמריקאית, מרקע סוציואקונימי נמוך עובד של שני צירי נרטיב מרכזיים, בראשון שבין השניים, פרשס הוא סיפור קלאסי של התגברות על מכשולים חברתיים כנגד כול הסיכויים, מהזן שאולי ראיתם בעבר, אבל בנרטיב המשנה שלו הוא מציע ביקורת נוקשה ונוקבת מאד המכוון ישירות אל עבר חלקים באוכלוסיה האפרו-אמריקאית ועל המקום בו זו עצמה, אחראית במו ידיה הכושלות להנצחת הסטטוס הסוציואקונמי הנמוך ולהטמעת הסטריאוטיפים המקושרים לחייהם בחברה האמריקאית הקושרים אותם עם עוני, דלות, בערות וחוסר מאמץ- דניאלס דן בנרטיב הזה באומץ רב. החיבור בין שני הנרטיבים האלו הופך את הסרט למרתק ובעיקר למסמך דרמטי משובח. אותו מבט רפלקטיבי של דניאלס, יוצר אפרו אמריקאי בעצמו, הוא מבט נוקב וזועם על חברה ועל הורות פגומה שאינה מאפשרת כל סיכוי לצאצאי דור ההמשך שלה ומבקשת לקבע אותם בתוך אותה דלות ונבערות בה הורגלו במידה רבה להתבוסס, על ידי החברה האמריקאית הלבנה השלטת שהכתיבה את אותו נרטיב. אותה עמדה דואלית של דניאלס היא ליבו הדרמטי של הקונפליקט המצוי בסרט, ובקצהו, גיבורה שחייה נידונו מראש לכישלון.

סביר להניח שפרשס היה מעורר זעם אדיר, אלמלא לא היו כל יוצריו אפרו-אמריקאים בעצמם בעלי מעמד בכיר בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה האמריקאית, קשה לראות במאי לבן עושה את הסרט הזה מבלי לקבל קיתונות של ביקורת בנושא אפליה גזעית. העובדה שלי דניאלס במאי הסרט הוא ממוצא אפרו אמריקאי וחותמת האיכות הסופית של מלכת תוכניות האירוח אופרה ווינפרי כמפיקה הפכו את הדיון הזה ללא רלוונטי לכאורה, פרשס מציע מבט ביקורתי נוקב הן על החברה האמריקאית הלבנה והן על החברה האפרואמריקאית הנחשלת.

חייה של פרשס סטריאוטיפים לכאורה עד כאב, היא סובלת מהתעללות קשה מצד כל הסובבים אותה. הרגש או ליתר דיוק העדרו מחייה הוא גיבור נוכח נעדר של ממש בסרט הזה שלעיתים אינו פשוט לצפייה.

דניאלס הסביר באחד מן הראיונות לקידום הסרט כי אחת מן הסיבות לעובדה שליהק את גבורי סדובי השחקנית לגלם אל פרשס הוא צבע עורה הכהה במיוחד. דניאל הסביר כי גם בתוך הקהילה האפרו-אמריקאית ישנה הירארכיה הקשורה לגוון העור השחור, קרי, כמה סוגים של שחור. מוצאה הסודני של גבורי סדובי מקנה לה את גוון השחור הנחשב לבעיייתי והנחות ביותר בקרב בני הקהילה האפרו- אמריקאית כמו רוצים לומר, ככל שהשחור שלך בהיר יותר, הסיכוי שלך לחיות חיים של בני המעמד הלבן, אפשרי יותר.

הסרט עוסק כמעט בכל לקות אפשרית בתוך משפחה לא מתפקדת, החל מאונס, גילוי עריות, השמנת יתר קיצונית, תלות במערכות רווחה ובעיקר חוסר האונים המערכתי המובנה לשנות מציאות הסוגרת על האדם. האם הקושי מחשל אותנו? דניאלס עונה לשאלה הזו בכמה אופנים במהלכו של הסרט המשובח הזה.

דניאלס מצליח לטוות סוג של מעשיה קולנועית אמינה מאד ובעיקר כובשת וסוחפת בשל האופן הסיפורי העקבי הרגשי שהוא מציע, התלוי בהתפתחותה הפנימית ובנחישותה של גיבורתו. הוא גם מניח פרשנות מפתיעה לכך שחמלה מתקיימת לעיתים גם בתנאים הקשים ביותר והיא מוענקת בסופו של דבר לאלו שיודעים לדרוש אותה, לא רק להמתין שתוענק הם.

פרשס מכיל כמה הופעות משחק המוגשות בצורה כובשת ונוגעת ללב ונשען בעיקר על שחקניו. בראש עומדת גבורי סידבה אחת מתגליות המשחק המרשימות ביותר של השנים האחרונות שזו היא לה הופעת הבכורה בסרט והיא אף הייתה מועמדת לאוסקר ראשי על הופעתה. במובנים רבים, הגם שפרצה לקריירת משחק משגשגת, הרי שכוחו של התפקיד הזה ועוצמתו, יתאגרו אותה מכאן ואילך בעתיד למצוא תפקיד בעל משקל סגולי דומה.
מעבר לכך שורה של שחקני משנה כגון מוניק, מריה קרי, לני קרביץ, ופאולה פטון בתוספת אנסמבל שחקנים צעירים נהדרים מצליחים לברוא את העולם הבדיוני הקשה של פרשס באופן שיהיה אמין ונוגע ללב.
הופעתה של מוניק בתפקיד אימה הנוקשה וחסרת הגבולות של פרשס אף זיכתה אותה בפרס האוסקר לתפקיד משנה באותה השנה. מוניק מצליחה ביצירת דמות מורכבת של אם הנעה על גבול בין מפלצתיות לשטניות, באופן שמעורר זעם אדיר ומגביר את החמלה הנדרשת עבור הגיבורה האמיתית של הסרט,פרשס, זו שהחיים לא הותירו לה שום סיכוי של ממש אבל היא מיטיבה להילחם ולהיאחז בהם.

הבאז סביב יציאתו של פרשס לאקרנים היה גדול בעיקר עקב העובדה שאופרה ווינפרי היתה המנוע המרכזי בהפקתו של הסרט. הסרט זכה לתמיכתה הפומבית של מלכת תוכניות האירוח שעסקה גם בקידומו אל קידמת הבמה. התוצאה, פרשס, סרט קטן בעל נושא עיסוק קשה במיוחד זכה לחשיפה מירבית ולהצלחה גדולה לסרט "קטן" מסוגו והפך לסרט המדובר ביותר בשנת יציאתו לאקרנים כולל מועמדויות רבות בכל הקטגוריות החשובות בטקסי הפרסים באותה השנה. אך נדמה שמעבר לכך משקלו הסגולי על התרבות הפופולארית האמריקאית גדול הרבה יותר, שכן פרשס סלל את המסלול החדש של סרטי הקולנוע האמריקאים העצמאים, אשר הפכו לחשובים יותר, מרתקים יותר ונצפים יותר.

בעשור שחלף לאחר צאתו צצו לא מעט סרטים שאימצו את הקו החברתי הבועט והמתריס של פרשס וגם את האיכויות הקולנועיות שהוא מציע, רבים מהם אף אימצו את סגנון המבע הקולנועי החדשני שלו בהשוואה לקולנוע המיין סטרים. לא מעט בזכות פרשס, הקולנוע האמריקאי העצמאי הפך לקולנוע חברתי, אמיץ ומעז והוא מרבה לעסוק בנושאים עלילתיים מורכבים באופן שקולנוע המיין סרטיים אינו ממהר לעשות- הוא מבליט אותם ומייצר איכויות אדירות וערך קולנועי רב. (אור ירח, מנצ'סטר ליד הים, הם רק חלק מן הדוגמאות לסרטים שיבוא בעקבותיו) .

על הגבול הדק שבין חוסר האמון ליצירה קולנועית פיקטיבית לבין יצירה שיש לה איכויות דוקומנטריות כמעט, פרשס הוא סרט מתעתע מאד. במובנים רבים, הוא קו פרשת מיים של ממש בתרבות האמריקאית כפי שרשמתי בפסקה הקודמת אך בו בעת במקביל, הוא גם יצירת אומנות מופתית ומדהימה השובה את הלב אשר קשה להישאר אדיר אליה ואשר יוצרת איקונוגרפיה קולנועית של אומללות ונחישות בו בעת שלא תמחק במהרה מלבכם.

2 תגובות על הפוסט “פרשס-2009-Precious

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>