אני והחברה-1986 -Stand by me-על ערך החברות והספר האמריקאי

סרטו של רוב ריינר מ 1986 הפך מזמן כבר לסרט איקונוגרפי מתוקף הצלחתו, יחודו והדרך בה מונצח בה ריבר פניקס שמותו השערורייתי שנים לא רבות לאחר הפקת הסרט הסעיר את העולם והפך אותו לכוכב שנעורי הנצח שלו שמורים על צלולואיד הקולנוע בלבד, כמו גם הופעתו העוצמתית בסרט. זהו Standbymeאחד מסרטי המסע היפים ביותר של הקולנוע האמריקאי, לא רק מכיוון שהוא משלב בתוכו הענות מוחלטת לחוקי הז'אנר, קרי מסע מנקודה אחת לאחרת, במקרה זה מעגלי. ומייצר עבור גיבורי העלילה והן עבור הצופים, מסע רגשי שבסופו, הגיבור אוחז בתבונות וביכולות חדות יותר לראות את המציאות, והוא אינו אותו אדם שיצא למסע בראשיתו.

 

הסרט הוא עיבוד לסיפור קטן של סטפן קינג, ויהפוך את ריינר לבמאי המועדף על קינג עצמו בשנים הבאות וקינג יעניק לו רשות לעבד לקולנוע גם את מיזרי, שיהפוך להצלחה גדולה בכיכובה של קתי בייטס.

אני והחברה הוא מסע בנופים בתולים של ארצות הברית, של עיירותיה הקטנות על מציאות חייהן. במרכזו מסע של ארבעה נערים הנפגשים באקראיות כמעט לצורך המסע בחיפוש עצמאי אחר גופה, ששמעו כי יתכן וטמונה הרחק בשטח, אך למעשה הם יוצאים למסע התבגרות מתוך רצון לצאת לרגע ממציאות חייהם כנערים ולהפוך לרגע אחד בודד במסע לגברים ממש, אשר יכולים גם למציאות חיים רעה ממנה הם מבקשים לפרוץ.

ריינר מצליח לאכלס את חבורת הילדים במגוון אנושי רחב שהוא ליבו הדרמטי של הסרט, כל אחד מן הילדים אוחז במנעד רגשי אחר מקומי, ועד דרמטי. חלקם סוחבים סוד מסעיר המטלטל את מציאות חייהם ואת חיי מי שמתבונן ונסחף אליו, הילדים האחרים וגם הצופים.

הצלחתו האדירה של הסרט בעת יצא לאקרנים ועד היום, כאשר נחשפים אליו קהלים חדשים היא העובדה שהיכולת של הצופים להתחבר למסע החניכה הזה מושגת דרך הסיפור הקומוניקטיבי, והדרך בה ריינר מצליח לייצר מציאות אלטרנטיבית שבה לרגע אחד בודד הנערים קובעים את החוקים בתוך המסע בארץ מבודדת לא נודעת לכאורה שבתוכה ועליה לא חלים החוקים של עולם המבוגרים- במובנים רבים שם טמון קסמו של הסרט. כל מי שעובר את מסע ההתבגרות בחיים מודע לערכו של רגע אחד בודד, גם אם טרם הושגה העצמאות האמתית של החיים באמצעות, מעמד, השכלה או עבודה שבו, למרות הכול, גם נערים יכולים להרגיש לרגע אחד מכונן, "גדולים", לנווט את חייהם ולעשות בחירות טובות או רעות אשר ישפיעו על מהלך חייהם.

הספר האמריקאי, כפי שהוא מוצג בסרט אחראי לאיכויות אותו מסע התבגרות, התחושה שהגבול ביבשת הגדולה הזו רחוק כל כך ולא מושג מאפשרת את תחושת החופש, אבל גם אותו חופש כמי שלומדים הגיבורים הוא מוגבל ויכול להיות מופרע.

במובנים רבים מתכתב הסרט עם ז'אנר המערבון האמריקאי המקדש את הספר ואת ערכיו כמי שטמונה בהם חופש והבטחה, אך באופן מתעתע לא תמיד אלו משחקים לטובת יושביו. החברה האמריקאית מתעצבת ומתעצמת תדרך כיבושו של הספר, ומכאן, כוחה וכוחן של הדמויות טמון בהתכתבות הזו עם ערכי הספר האמריקאי, המרחבים דורשים כיבוש, אך לכיבוש הזה ישנו מחיר דמים לעיתים.

תמונתם של הנערים הצועדים על פסי מסילת הרכבת, זו שאחראית על כיבוש אותו ספר רחוק ובלתי נגמר, היא אחת מן התמונות הקולנועיות המגדירות את שנות הקולנוע של שנות השמונים והיא נחרטה בזיכרון כאחד מן הדימויים הוויזואליים היפים לא רק של הסרט, אלא של תקופה ודילמת הילדות-התבגרות הכלואה בתוכו.