אחים הרוויח את כשלונו בקופות ביושר. הגם שזו הפקה שמבחינת התקינות הפוליטית שלה, "מאד" נכונה, כולל העיתוי שבו הופקה ושוחררה לאקרנים- הרי שהיא הדוגמא הטובה ביותר מדוע כאשר צריך לתאר מלחמות והשפעתן על אוכלוסיות שונות, סרטים דוקומנטריים מוקפדים הם היחידים שיכולים לעשות את העבודה.

אשת חייל צעירה ונאה, נטלי פורטמן אם לשתי בנות קטנות, מתבשר על מותו של הבעל בעירק. היא נותרת להתמודד לבד עם המשימה של גידול בנותיה ונעזרת בגיסה, ג'יק גילנהול אשר קודם לכן הסתייגה מנוכחותו.

הבעל, שכולם חשבו שנהרג בקרב, חוזר במפתיע לזירה לאחר שעבר חווית שבי מטלטלת, איש לא יודע כיצד להתמודד איתו והוא במקביל מפתח אובססיה לקשרי הידידות שקשרו האישה והאח.

לא ברור במה בדיוק הסרט הזה רוצה לטפל, ואף שהבימאי שלו, ג'ים שרידן הוא אחד מן הבימאים המוערכים בהוליווד(כף רגלי השמאלית), נדמה שהוא כושל כאן בכל משימה אפשרית שהטיל על עצמו.
אחים הוא הכלאה צולעת בין אפוקליפסה עכשיו, צייד הצבאים והשיבה הביתה, הוא נשען בחלקים גדולים ממנו על המסורות של הסרטים האלו מבלי שהוא מצליח לבחור לעצמו את הכיוון שהוא רוצה ללכת בו. האם זהו סרט אנטי מלחמתי?, סרט הדן בהשפעות הנפשיות של טראומת המלחמה? או השינוי שעוברת החברה האמריקאית ועייפותה ממלחמות קולוניאליות זרות שאין לעם האמריקאי שום עניין בהן? התשובה לא ברורה עד לסופו של הסרט.

נדמה שמעל לכל אחים מצליח שלא לבחור שום סוג של מיקוד עלילתי או תמטי כלשהוא והוא בעיקר נסמך על כושר המשחק של שורת כוכביו ש"יעשו את העבודה" וימשכו את הצופים לאולמות הקולנוע. אך גם כאן, הליהוק יותר מבעייתי. גי'ק גילנהול, שחקן מוכשר שבשנים האחרונות עסוק יותר בפיתוח שרירי הבטן שלו, ופחות באתגרי משחק, נותן כאן הופעה פושרת במיוחד, טובי מגאוויר הוא שחקן בעל מנעד מצומצם מאד, הגם שהשתתף בסרטים טובים במיוחד, נדמה שאיננו מצליח לסחוב תפקיד דרמטי מורכב על כתפיו ולרגש- הוא חד מבע וחסר את הדקויות הנדרשות לגילום דמות במשבר נפשי.
ואחרונה, ועוצרת נשימה בעיקר, נטלי פורטמן, מי שהיא ללא ספק אחת הכוכבות הגדולות בזירה הזו של העשור האחרון איננה מצליחה להיות אמינה בתפקיד אם שכולה לשניים. היא פשוט צעירה מדי, יפה מדי, והעובדה שבזמן עשיית הסרט הזה עדין לא הפכה לאם עומדת בעוכריה במיוחד. היא נראית יותר כבייבסיטר מזדמנת של הבנות שהיא אמורה לטפח ולגדל כאם חד הורית.

נדמה שכל העוסקים במלאכה צעירים מדי להבין את מוראות המלחמה ואין ספק שיש תחושה קשה שהמציאות המרכזית של חייהם של כל הכוכבים בסרט נמצאת באירועים על השטיח האדום.
היצוג ההוליוודי של מלחמות, ידע ימים יפים הרבה יותר מאחים הסינטתי והמעובד, המלא עד זרא בקלישאות.
סופו של הסרט, סתום ופתוח כתחילתו והתחושה בסיומו היא של החמצה גדולה.