כל החיים לפניו-1977-La vie devant soi

דמותה של סימון סניורה המטפסת אך בקושי במעלה גרם המדרגות בבנין שבע הקומות בו מתגוררת דמותה של הזונה, מאדם רוזה, אותה היא מגלמת בסרטו של משה מזרחי הוא אחת מתמונות הקולנוע המרגשות והעדינות ביותר שאני מכיר.
סניורה, סוחבת אל כובד משקלה הפיזי אל תוך הדמות הזו ומניחה לעצמה לנוח מעט, קמה שנית ומסתערת על גרם המדרגות הסימבולי של חייה עד שאט אט אופסים כוחותיה.
מרבית הספרים הקלאסיים הופכים לסרטים גרועים או גרועים במיוחד. נדירים מאד בעיניי הם עיבודים קולנועיים שמצליחים להעביר את רוח הספר כלשונה ולקחת את האומנות הכולל ביותר הספרות ולתרגם אותה אל המדיום המצומצם יותר מבחינת אמצעי המבע שלו- הקולנוע. סרטו של משה מזרחי הוא עיבוד קטן ושקט לאחד הרומנים החשובים של המאה הנושא את אותו השם: "כל החיים לפניו" של אמיל אז'אר הוא רומן גארי- סופר שחייו יצירתו ומותו היו תעלומה מרתקת במיוחד. אין לי מידע גדול במיוחד על הפקת הסרט ואינני יודע מהו משקלו הסגולי של מזרחי לטוב או לרע ברגש הרב שנובע מכל סצינה שבו. אבל ללא ספק אני בטוח שגם בעין לא מזוינת במיוחד ניתן להבחין כאן באחת מההופעות המצמררות ביותר של שחקנית על מסך הקולנוע. כל מה שהוא טוב בקולנוע האירופאי מתרכז אל תוך הסרט הזה, וניכר שמזרחי מושפע מאד מיוצרים אירופאים לא רק בסרטו זה אלא במכלול האוטר של יצירותיו.
מעל לכל זהו סרט של שחקנית. סימון סניורה, כאשר היא מככבת בסרט הזה נמצאת במקום טוב מאד בפנתאון הקולנוע הצרפתי ובכלל ומדובר בכוכבת גדולה שלמרות שנדמה שעשתה כבר כמעט הכל, באורח פלא היא מוצאת לפתע את תפקיד חייה המרגש ביותר.
כבר סופר ודובר רבות על כך שסניורה העלתה במשקלה מאד על מנת לגלם את דמותה של מאדאם רוזה, הזונה המזדקנת המנהלת בית ילדים מאומצים משלה, אך בניגוד לכוכבי הוליוודים שיודעים להצטמק בחזרה לא חזרה מעולם למשקלה המקורי וכי היא חייבת לסרט הזה את עיצוב דמותה המבוגרת בסרטים עתידיים. הצרפתים מעולם לא סלחו לה על כך- על כך שבשבריר שניה אחת הפכה מכוכבת הקולנוע היפה ביותר שהייתה להם מאז ומעולם ליפיפיה מזקנת. אבל סניורה מביאה מתוך הופעתה כבדת המשקל והאיפור הכבד שלה את כל כובד המשקל הספרותי הנדרש לגילום דמותה של מאדאם רוזה. מי שקרא את "כל החיים לפניו" וראה אותה מגלמת את מאדאם רוזה- לא יחלוק עלי שדמותה של סימון סניורה מתמזגת כאחת אל הדמות הספרותית.

הסרט שמתאר את קורותיו של ילד מוסלמי , הילד הגדול ביותר בבית הילדים הנשכחים של זונות רחוב שנעזרות במאדאם רוזה, זונה לשעבר, על מנת שתשמש להם שמרטפית בזמן שהן מתפרנסות- הוא סיפור רחב יותר על סובלנות. מאדאם רוזה, יהודיה ניצולת שואה חשוכת ילדים מאמצת את הילדים כאילו היו שלה. ומואיז- הילד המבוגר הופך להיות לבנה האהוב ביותר משננטש אצלה. זהו סרט שמציג את צרפת באור אמיתי במיוחד: בערגה גדולה על הרחובות והבתים הפאריזיאים הישנים, בגעגועים לצרפת אחר. אבל תוך שהוא עוטף באהבה, כמו פאריז האוטופית שבו את הזרים, השחורים, היהודים ואת כל מה שהוא אוניברסאלי כל כך בעיר הזאת ושהפך ליחודה העולמי.
זהו סרט מדוד מאד. לא חף מפגמים, אבל מרגש מאד וצבעוני במיוחד. דמויותיהם של אמיל אז'אר תמיד הצטיינו בכך שהן אחרות, פגומות. הסרט הזה עוזר לרומן להשיק בהן חיים ובכך יחודו.
סימון סניורהחוצה כל מחסום אפשרי של שפה והצפייה בה היא מרתקת במיוחד. אני מעיז לומר- במיוחד למי שמעוניינת להפוך יום אחד לשחקנית אמיתית.

עשיר, נוסטאלגי וכנה במיוחד. מומלץ מאד.

 

תגובה אחת על הפוסט “כל החיים לפניו-1977-La vie devant soi

  1. פינגבאק: מיכל בת אדם-1945 | T.V.C- בלוג הקולנוע של אלי מורנו

סגור לתגובות.