לאן נעלם דניאל וקס

בני שפיץ חוזר אחרי מגורים של עשר שנים מצליחות בארצות הברית כזמר לטיול שורשים בארץ. הוא מנסה לאתר את דניאל ווקס, מלך הכיתה ועובר בין זכרונותיו וחבריו במסע של חשבון נפש אישי שהוא גם לאומי.

לאן נעלם דניאל ווקס הוא הסרט המזוהה ביותר של אברהם הפנר והטוב שבהם.

חשוב להבין את הקונטקס בו נוצר הסרט הזה, על רקע פריחה ושיגשוג של ז'אנר סרטי הבורקס, יצירתו של סרט כדניאל ווקס הייתה הישג של ממש.

בעוד הקולנוע בארץ נחלק אז לסרטים בעלי מסר לאומי או לסרטי בורקס שנתנו פיתחון לב לאוכלוסיה שלא היה לה יצוג בשילטון, הרי שנדמה היה שאיש לא מעריך את התבונתיות של הצופה הישראלי ואת הרצון שלו בדיונים אישיים מורכבים יותר על רקע פניה המשתנים של המדינה.

הפנר, שההשפעה האירופאית ניכרת במכלול יצירותיו, הצליח בסרט הזה להביא אל החברה הישראלית, באמצעות אומנות הקולנוע דיון מרתק על הצלחה אישית, שברון החלום הלאומי וסימן ברמיזה אולי את פניה המשתנות של המדינה שהאתוס הציוני שלה נשבר.

[לאן נעלם דניאל ווקס]] עשוי בחן רב, ולא בהרבה כסף. הוא כולל את הישירות הישראלית על כל גווניה, ובכך קיסמו הרבה. על רקע ישראל המאבדת את זהותה לטובת הפיכתה למדינה אחרת, כובשת וגדולה יותר. [הסרט שוחרר שנה לפני מלחמת יום כיפור], הביא הפנר אל השולחן בפעם הראשונה אולי את הדיון באני ובאישי, במקום בלאומי והוא עושה זאת בחן רב הנסמך גם על הפופולאריות הגדולה של כוכב הסרט דאז, [[ליאור ייני].

בלימודי הקולנוע באוניברסיטת תל אביב אוהבים להשתמש במונח "הרגישות האישית", כמו מדובר היה בהמצאה ופחות בעצם בהיגיון פשוט.

דניאל ווקס, כפי שהוא נקרא בקיצור על ידי חובבי קולנוע, הוא אחד הסרטים האישים הלירים היפים שנעשו פה והוא חף מכל התייפיפות.
המראה האגבי שלו והדיאלוגים הישרים שלו, הגם שהיו מתריסים לזמנם, הפכו לזיכרון נעים על חברה שתהליך ההתקרחנות שלה עתיד להיות מואץ הרבה יותר מאשר דמיינה לעצמה. הסרט שרצה להוות סימן ביקורתי, הפך כעת לסרט נוסטאלגי ודמויותיו על החן שלהן, מלאות בנאיביות גדולה לעומת הלבטים החדשים של החברה הישראלית האחרת שצמחה כאן ממרחק דור שלם מאז עשייתו.

זו חוויה של ממש למי שמתגעגע לימים שחלפו, ובו בעת גם למי שלא היה בהם ורוצה ללמוד מתוך הקולנוע על מציאות החיים בארץ בתחילת שנות השבעים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>