אהבתה האחרונה של לורה אדלר-1989

אהבתה האחרונה של לורה אדלר, נהנה מאחד מן השמות הרומנטיים ביותר השמורים לסרטי קולנוע שנעשו בארץ.

סרטו היפה והמרגש של אברהם הפנר על התרבות האידישאית הגוועת הוא מחווה לאמנים גדולים אשר מרביתם נשארו בגדר אלמונים למרבית הציבור הישראלי.

במרכזו של הסרט שחקנית אשר מחשבת את קיצה הקרוב עקב מחלה והיא מתכוונת לפרידה אחרונה וגדולה, מן החיים ומן הקהל שלה.

הפנר, ששרביט הבימוי שלו תמיד היתה עדינה במיוחד עוסק כאן בנושא שנראה מכל פריים שהוא קרוב מאד לליבו, תרבות התיאטרון האידישאית על כל עולמה הצבעוני המורכב והיחודי אשר התקיים כאן במשך שנים כסוג של תת תרבות לדוברי האידיש בלבד. הצגות, מחזות וכוכבים בעלי שם שמעשיהם ואומנותם ידועה ואהובה על ידי קהל מזדקן, ואין דור צעיר אשר מחבק מחדש את השפה ואת האומנות הגוועת הזו ואת כוכביה.

הפנר הוא במאי ותסריטאי מיומן במיוחד, שנדירים כמוהו בתרבות הישראלית ואת טביעת היד שלו ניתן לזהות כמעט מייד.

אהבתה האחרונה של לורה אדלר הוא סרט המאוהב במושא העיסוק שלו, התרבות הזו על גיבוריה והוא מתאר בצבעים קודרים וריאלים במיוחד את שירת הברבור שלה בארץ, על כוכביה ועל הפופולאריות הגדולה שהיתה לה.

המקבילה שיצר הפנר מן הבחינה הדרמטית בין סיפורה של הגיבורה הגוססת לזה של התרבות הגוועת מעניינת ונוגעת ללב במיוחד.

הסרט, אף שזכה להערכה רבה על ידי המבקרים לא צלח בקולנוע וצפו בו מעט מאד אנשים. באופן אירוני משהו, התגלה דרך הסרט כי גם קהל היעד של הסרט, כמו זה של הצגות התיאטרון האידישאיות, אינו קיים.

כך או כך, זהו נדבך פילמאי מן היפים והעדינים אשר נעשו כאן והוא שווה צפיה בכל עת, בעיקר לחובבי סיפורים מן הסוג הזה אשר יודעים להעריך את הטיפול העדין של הפנר במושא ההתבוננות שלו: התרבות האידישאית הגוועת.

2 תגובות על הפוסט “אהבתה האחרונה של לורה אדלר-1989

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>