מתנה משמיים-2003

זה לא סוד שהיה דיבור לא מפרגן סביב סרטו החדש של דובר קוסאשווילי, "מתנה משמיים". "יודעי דבר" אמרו שקוסאשווילי הלך הפעם רחוק מדי עם התסריט הנועז, שהסרט לא ברור. העובדה שהסרט צולם כבר די מזמן ותאריך ההפצה שלו הפך לערטילאי משהו, אולי על מנת שלא להתמודד מול הסרטים הישראלים הגדולים האחרים שיצאו באותה שנה למסכים האסונות של נינה, צעד קטן, וסימה וקנין מכשפה רק חיזקה את השמועות. בשבוע שעבר נתבשרנו(בתזמון לא ממש מקרי) לקראת יציאתו של הסרט כאן, כי הוא נרכש לאחרונה להפצה בצרפת בסכום גבוה במיוחד. באופן מוזר צרפת אמורה לספק לנו סוג של חותם איכות על סרטים ישראלים שהיא בוחרת להפיץ. כמו גיתאי, גם קוסאשווילי מחובק בצרפת בחום ו"חתונה מאוחרת" שלו זכה שם להצלחה.
"מתנה משמיים", המגולל את קורותיה של משפחת סוורים ענפה משדה התעופה בבן גוריון המבקשת להביא אותה בקומבינה על משלוח יהלומים, לא ממש זקוק לכל מקדמי ההגנה האלו ואחרי שמעכלים את החדשנות הטמונה בו הוא מבריק כמו יהלום בתוך עשייה קולנועית די שגרתית המקיפה אותנו. מי שאהב את ההעזה שהיתה ב"חתונה מאוחרת" לא יתאכזב.
לקוסאשווילי יש הרבה מאד חוצפה לעשות סרט ישראלי שמדבר בתשעים אחוז מהזמן גרוזינית ועוד לקחת לשם את מיטב כוחותינו וללמד אותם לדבר גרוזינית שוטפת. התוצאה מרהיבה,מרתקת ומסתערת על כל החושים.
העולם אותו בוחר קוסשווילי לתאר הוא העולם שדרמות יום ראשון של אי סי פי והשבי גביזונים המקיפים אותנו, לא אוהבים בכלל להודות שהוא קיים. אי שם באמצע שכונת שיכוני רכבות ללא שם, מתקיימת לה ישראל אחרת, עם חוקים משלה. היא לא מיופייפת כמו "בשחור" אלא חיה ובועטת.
גיבורי העלילה חיים בתוך עולם מסוגר מאד, עם תבניות ברורות של התנהגות פאטריכאלית ושובינסטית שאולי נדמה היה לנו שהיא שלא מתקיימת במציאות הישראלית אבל כנראה שאנחנו וגולדה טעינו בגדול. זה מה שצמח בשיכוני הרכבות ובחצר האחורית שלנו, נאהב או לא. מוני מושנוב, בתפקיד אב המשפחה הבטלן לכאורה המשחק שח מט בחצר כל היום, מנווט בערמומיות שלא תבייש את טוני סופראנו את המשפחה המורחבת אותה הוא מנהיג במעין משחק שח מט מורכב יותר של חיים שלמים הכוללים שידוכים, מריבות, פיוסים ועסקות קומבינציה שונות של השבט כולו.

סרטו של דובר קוסאשווילי מזכיר את כל הדברים הטובים בסרטים של אמיר קוסטוריצה בבניה היסודית של עולם שלם ועשיר של גיבורי מציאות שוליים לכאורה אשר שבסופו של דבר יודעים לתעל את המציאות הסובבת אותם לטובתם. הם הגיבורים, מציאות חייהם מביסה בקלות את זו המוכרת לנו מעולמו הדבילי של סטיב. המציאות הבורגנית שאנו כל כך אוהבים להעריץ מתגלה כחלשה, עירומה ותפלה. קל מאד להתבונן בהתנשאות על חבורה של אנשים שחיים כאן ונדמה שהגיון חייהם מעוות או פרימטיבי, קשה הרבה יותר להודות שאולי סוג ההתנהלות הזו וחוקיה עדיפים על היום יום המוכר לנו ומביסים אותו בקלות.
קוסאשווילי מעז ומתגרה בצופה לא רק בבחירה שהוא עושה בגרוזינית כשפה המרכזית של הסרט אלא גם בעירום הפרונטאלי של גיבוריו. כבר ב"חתונה מאוחרת" סצינות העירום שבנה היה שונות ולא שגרתיות. כאן הוא לוקח את זה עוד יותר רחוק ומציג ללא ספק את מה שהן סצינות המין הנועזות ביותר שנראו בקולנוע הישראלי, אבל קוסאשווילי לא מפלה בין הצגת העירום הגברי לזה הנשי. חלק נכבד מכוכבי הסרט הזה מוצאים את עצמם עירומים בשלב כלשהוא, אבל מה שאולי מזעזע בחמש הדקות הראשונות מתברר כמעוגן בצורה מהודקת והגיונית במבנה התסריטאי.
במקביל למוני מושונוב אפשר למצוא בסרט גלריה מעניינת במיוחד של שחקנים, ליאור אשכנזי בתפקיד קטן הפעם אבל חינני במיוחד של בעל מכה המבקש מחילה בכל דרך אפשרית מאשתו. רמי הויברגר ומנשה נוי לא גרמו מעולם לחמישיה להראות גרוזינית יותר ומפתיעים במיוחד הם יובל סגל, הדוגמן לשעבר, אמרו מעתה שחקן, שצולח בצורה מרשימה את הופעת המשחק המשמעותית הראשונה שלו. ההפתעה הגדולה באמת מבחינת ליהוק היא רונית יודקביץ', דוגמית ואושיית אייטיז שנעלמה והרי היא מגיחה כאן כמו ברבור בהופעת משחק מדויקת ומשובחת להפליא.

"מתנה משמיים" הוא כל מה ש"האסונות של נינה" הוא לא, הוא בוטה מאד, ישראל שבו מחוספסת, לעיתים אפילו בלתי נסבלת, אבל מעל לכל היא אמיתית, בועטת בפנים ומלאת חיים.

תגובה אחת על הפוסט “מתנה משמיים-2003

  1. פינגבאק: ליאור אשכנזי | T.V.C- בלוג הקולנוע של אלי מורנו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>