ג'ון קיו-2002-John Q

ג'ון קאסבטס המנוח, אולי הבימאי האמריקאי הנחשב ביותר של כל הזמנים, היה מתהפך בקברו בוודאי אילו היה יודע שיום אחד, בנו ניק, יביים סרטים הוליוודים מרכזיים. סרטים עם תקציב בלתי נדלה, וסוללת כוכבים מרשימה. הוא מן הסתם גם היה גאה במיוחד לדעת, שהבן לא ירחק במיוחד מהמורשת המרכזית של אביו הנערץ וינסה לטפל בסרטיו באותם החומרים והבעיות שהטרידו מאד את אביו המנוח. אני מהמר שהיו לו גם כמה מילים לא מחמיאות עבור הילד, בעיקר אלו שהיו בוחנות את ההיצמדות העיקשת שלו לקווי העלילה הלינארים של הזרם המרכזי, ולקודים של מחיאות הכפיים של מאות ניצבים שהוא מכתיב לרוב קראת סיומו של סרט מסוג שכזה.
אבל בסך הכל הכללי אין לקאסבטס במה להתבייש, בהשוואה לעורך הדין הממוצע ששולח את הקינדלך ללונדון בתקווה שירש יום אחד את המשרד המשפחתי, קאסווטס יכול להיות מבסוט, התפוח כמו שאומרים נפל די קרוב לעץ.
כמי שאביו אחראי ליצירתם של סרטים מסוגם של "אישה תחת השפעה", ו"גלוריה", סרטים שבאמתחתם היה נסיון כנה להתמודד עם מציאות אמריקאית עכורה שבמרכזה נסיון של פרוטגוניסט יחיד למרוד במוסכמות ולמצוא את מקומו- אך טבעי הוא שבנו מנסה בנסיון הבימוי הגדול הראשון שלו לחקות את האב הנערץ ובוחר לדון באחד הנושאים הטעונים ביותר בפוליטיקה האמריקאית: ביטוח הבריאות. זה סוד די גלוי שבארצות הברית אתה שווה לרוב את מה ששווה הביטוח הרפואי שלך. ביבשת האמריקאית כדאי מאד להיות בריא מאוד, או לפחות להיכלל בחלק של האוכלוסייה שיש לו ביטוח בריאות מעולה. לא רצוי לנקוע את הרגל אפילו, במידה ואין לך ביטוח רפואי גרוע או שאין לך בכלל. במקרה הזה אתה מגיע לחדר מיון ציבורי מלוכלך במיוחד דוגמת "אי אר", רק שאין שום סיכוי שמישהו כמו ג'ורג' קלוני יקבע לך את הנקע. כבר ידוע שחולי אידס רבים ועוד מחלות רבות שעלויות הטיפול שלהם יקרות מדי, מוצאים את עצמם מוזנחים, ולא אחת גומרים ברחובות הדמוקרטיה הגדולה בעולם רק מכיוון שהביטוח הרפואי שלהם לא כיסה את עלויות הטיפול בהם.
כזה הוא סיפור של ג'ון קיו, פועל שחור עור מעיירה קטנה, המגלה שהביטוח הרפואי שברשותו אינו מכסה השתלת לב קריטית לבנו הקטן והוא נאלץ להשתלט על בית החולים במטרה להכריח אותו לנתח את בנו. המסר הכוחני שמעביר הסרט הוא כנראה המסר הפוליטי שהיבשת הגדולה הזו, שעד היום אין בה חוק שמסדיר טיפול רפואי הולם לכל אזרח ללא שום קשר לרמת הכנסתו, הוא כנראה המסר לו היא זקוקה.

ג'ון קיו הוא סרט יעיל מאד, טרחני אפילו, בצורה שבה שהוא מטריח את הצופה הממוצע לחשב עלויות וכיסויים רפואיים, אבל אפקטיבי מאד מכיוון שהוא נתון בתוך מסגרת דרמטית שגם אם היא שגרתית, הרי שהיא יעילה מאד בהעברת המסר. בקולנוע שלא כמו בחיים, האפשרות להשתלט על המוסד האחראי לנזק הישיר אליך או אל אהוביך ולשכנע אותו לוותר לך הוא הפיתרון האסקפיסטי הנפוץ והמקובל ביותר. הבעיה המרכזית היא, שהפוליטיקה האמריקאית צבועה הרבה יותר, ואישיות כמו הילארי קלינטון שניסתה להביא למודעות את הבעיה הזו, נתקלה ביריבים מרים וקשים שכמעט וקברו אותה. אמריקה הלבנה העשירה מעדיפה שלא לשלם עבור מהגרים היספאנים חולים ללא גרין קארד.
דנזל וושינגטון לוקח כאן את כל הקופה מכיוון שהסרט מצביע בבירור על העובדה שאם אתה פועל שחור עור סביר להניח שאתה בעל סיכויים גדולים יותר להשתלט על בית חולים בשביל שישימו לילד שלך פלסתר. זהו אולי המסר הבולט ביותר בסרט הזה. במדינת השווים יש שווים יותר ופחות, חייו של שמי שיש לו הרבה יותר כסף כמו שאומר הגיבור בסרט לילדו- פשוט קלים ובטוחים יותר. סוללת כוכבי המשנה של הסרט מוסיפה ליעילותו: אן היש המצויינת בתפקיד מנהלת בית החולים הכלבתא, ג'ימס וודס בתפקיד מנתח לב תאב בצע וכמובן רוברט דובל בעוד תפקיד של שוטר טוב לב במיוחד.
בתרבות האמריקאית אין גיבורים אפרו אמריקאים שמשמשים מודל לאומה שלמה. דנזל וושינגטון סולל את הדרך להיות הראשון. בקולנוע לכל הפחות.

חזק, סוחף לרגעים ובעיקר מכוון מטרה.

11 תגובות על הפוסט “ג'ון קיו-2002-John Q

  1. This is very interesting, You're a very skilled blogger.
    I've joined your rss feed and look forward to seeking more of your excellent post.
    Also, I've shared your site in my social networks!

  2. Excellent weblog here! Additionally your site loads up very fast!

    What web host are you the usage of? Can I am getting your
    affiliate hyperlink to your host? I want my site loaded
    up as fast as yours lol

  3. It's genuinely very complex in this full of activity life to listen news on Television, therefore I simply use world wide web for that purpose,
    and obtain the most recent information.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>