לילות ברודנטה-2008-Nights in Rodanthe

קשה להתחיל את תיאור העליבות של הסרט הזה. האם הוא טמון בעובדה שלכל כוכב קולנוע, גדול ככל שיהיה, ריצ'ארד גיר, במקרה הזה, יש בסופו של דבר תאריך תפוגה? אולי זה הניסיון המגוחך לבגר את דיאן ליין, אחת השחקניות היותר מיניות שראה המסך הגדול ולהפוך אותה לדודה בגיל העמידה בעלת סוג של מכובדות?
אולי זה התסריט הלקוי הזועק הצילו!, את אף אחד לא באמת עניין לכתוב אותי. האם אשם בכך הספר במקור? כך או כך הסרט הזה זוכה אחר כבוד בתואר הסרט המשמים של שנת 2009 או ליתר דיוק המטומטם שבהם.

אם יש כמה סיבות טובות לכך שהריאלטי מציב אתגר של ממש לתעשיית הקולנוע, הרי שלילות ברודנטה, הוא אחת העדויות לכך. זהו סרט משעמם, מופרך ומעל לכל לא אמין אפילו לא בפריים אחד שלו וזהו אולי חטאו הגדול ביותר של סרט קולנוע, שהוא משקר לכם ועושה זאת בצורה מגוחכת וחסרת אמינות בעליל.

אם בבסיס אומנות הקולנוע אכן עומדת אומנות השקר והכזב, על מנת להפוך אותה למציאותית, או לפחות לאשליה שאנו כצופים נאמין בה. יש צורך ביותר ממאמץ קטן, ונדמה שכל מי שחבר להפקת הסרט העלוב הזה לא ממש משתדל לעשות אפילו מחווה קטנה בעניין. זוהי הוליווד על הקצה המכוער שלה. זה שפשוט בטוח שצופים ברחבי העולם יאכלו את כל מה שהיא מנפיקה להם. מרבית הדרמות בערוץ הולמארק מחזיקות באיכויות גבוהות יותר מהסרט הזה, ואם אכן כך הדבר, למה בעצם להפיק סרטים שכאלו כאשר יש להם בית "איכותי", עוד יותר כמו ערוצי טלוויזיה כאלו.

לא בטוח עד כמה תצליחו להשתכנע בתור צופים כי ריצ'ארד גיר הוא באמת רופא פלסטי רדוף יסורים על מותה של מטופלת שלו או שאחרי הכול, או שדיאן ליין, היא סוג של גרושה שבאמת בטוחה שבעלה הבוגדני הוא האופציה היחידה הקיימת עבורה בעולם הגברי.

הסיפור ההזוי על מלון נטוש באמצעיתה של סערת הוריקן גדולה שאותו מאכלסת ליין והאורח היחיד בו הוא גיר מתחיל רע מן הרגע הראשון.

הדמויות רופפות, הקשר ביניהן נבנה באופן מלאכותי במיוחד שלא לומר אווילי, ורגע החיבור המרגש ביניהם דומה באיכויותיו הדרמטיות לשיר חדש של קובי פרץ.

כל ניסיון למצוא רגע אחד של חסד או לומר מילה טובה אחת על הסרט הזה נועד לכישלון. אה, כן. הבית ברודנטה מממוקם על חוף משגע עם נוף ים משגע, אבל עבור מי שאוהב קולנוע, נופים, ככל שיהיו יפים לכשעצמם ומצולמים באופן יצירתי, אינם יכולים להוות תירוץ של ממש לסרט שלם.

נדמה שאין נקודה אחת שלא פוספסה בסרט הזה, מהמשחק הפומפוזי הלקוי של מי שהיה אחד מסמלי המין הגדולים שראה הקולנוע, בג'יגולו אמריקאי ועד אחרון הצדפים על החוף ברודנטה, כולם אשמים של ממש בפשע השעמום הזה.

אם בכל זאת החלטתם לבזבז שעתיים יקרות מחייכם על כך, תנחומינו.