לא ממש ברור מדוע הסרט הזה, כמו רבים מסרטיו האחרים של איתן גרין, חמק לחלוטין מן הראדר של עיני הצופים בארץ. קשה מאד להאשים את הסרט העדין והיפיפה הזה באיזה שהוא חטא שקשור לכך, אולי יותר את אופן שיווקו. הפרומו של הסרט המצורף כאן למטה יכול אולי לתת מושג קל לגבי העניין.

הגם שמדובר באחת מן הדרמות הרגישות שנוצרו כאן בשנים האחרונות, הטריילר של הסרט לא מצליח לקבוע האם מדובר בקומדיה[לא!] או בדרמה, ושואף למכור לכם אשליית אסקימו לימון לפחות ברמה השיווקית.

סיפור חייה של משפחה אשקלונית קטנה וניסיון ההיאחזות שלה בעוגני ביטחון בחיים, מתנפץ שוב ושוב על ידי הדינמיקה הטבעית וחסרת הקוהרנטיות של החיים.

גרין משאיר לצופה לעשות מאמץ של ממש באינטרפטציה לגבי אופיו של הסרט ונושא העיסוק שלו. אלו שיענו לאתגר, ימצאו את עצמם צופים ביצירה עדינה מאד, מהזן שאגרסיביות הערוצים המסחריים והשיח התרבותי בארץ לא ממש מאפשרים בשנים האחרונות.

העשייה הקולנועית של גרין לטעמנו לפחות, נטולת פופוליזים או שיקולים מסחריים של ממש, את המחיר הוא משלם לרוב בקופות ובאדישות הצופים לסרטיו, אבל היצירות עצמן, כמו ספרים טובים, ממשיכות ומפתחות לעצמן חיים משלהן גם זמן רב לאחר הקרנתן בבתי הקולנוע ונדמה שבכך ערכן האומנותי.

הים, כתפאורה ישראלית כל כך לסיפור קטן, מלא רגש וחום הוא כר נפלא לדרמה הפשוטה והכל כך כובשת הזו. הכל מתחיל בים הוא פנינה של ממש,יותר מסרטים רבים שראיתם, והעומק הרגשי שלה טמון בפשטות ובאוניברסליות של הסיפור שהיא מביאה למסך.

זהו סיפור עדין, על משפחה שגרה אולי בדלת לידכם, ועל אופי חיים שאתה מתקשה לעיתים לחבר אותו למציאות הישראלית אבל בסופו של היום, אין ישראלי ממנו.

יש משהו כובש בסיפור האיטי והנאיבי הזה שישאיר אתכם מהורהרים גם זמן רב לאחר שתצפו בו. זה כוחו של קולנוע טוב, שהוא מחלחל לאט לאט, תענוג של ממש.